שבת פרשת ראה - ראש חודש אלול וחשבון נפש

בחברה שלנו קיימת מגמה של עריכת חשבון נפש ובדיקת המוסכמות והקונספציות למיניהן. ההכרה בכישלון הדרך מביאה אותנו להביט אחורה, אל העבר, לבחון את דרכנו ולשאול במה טעינו עד כה. חשבון נפש זה הוא שלב חשוב בתהליך התשובה, ויש בו משום סימן מעודד לבאות.

דומני שאין צורך לפרט בפניכם את יחסה של החברה המודרנית אל אדם שעבר עבירה, ובהמשך הדרך מבקש תעודת יושר. מצבו חמור בהרבה אם הוא רשום ברשימות השחורות של המשטרה. התורה, לעומת זאת, מוכנה לשכוח ולסלוח, למי שחזר בתשובה ואף מחייבת את שאר בני האדם למחול לאותו חוטא ואוסרת עליהם להזכיר לו את עברו.

אין זה המקום לדבר על חשיבותו של הזמן ביהדות – די אם נזכיר את רגע כניסת השבת, שלאחריו נאסר לעשות כל מה שרגעים אחדים קודם היה מותר. חודש אלול הוא אחרון החודשים בשנה העברית, ובדיוק כפי שמקובל במסחר ובתעשייה לעשות מאזן ולהגיש דו"ח, כך גם על היהודי לערוך את חשבון נפשו בחודש אלול, הידוע כחודש הרחמים והסליחות ובעשרת ימי תשובה, שהם ההזדמנות האחרונה לבחון את מעשיו בשנה שחלפה, ולהבטיח לעצמו לתקן ולשפר בעתיד.

אלול הוא הזמן שייעדה כנסת ישראל לכל אדם לביקורת ובחינה עצמית המכונים חשבון נפש – משמעות מושג זה במסורת ישראל היא שהאדם בא בחשבון עם נפשו ותובעה לדין, הוא מן העבר האחד והיא מן העבר השני. בדין זה האדם משמש סניגור, קטגור ועד, ובכך יש דרגה גבוהה של התגלות האמת.

התשובה מה היא? אחת הזכויות הגדולות ביותר שהעניק הבורא לאדם כפרט ולאנושות כולה ככלל, היא הוראת דרך התשובה. הקב"ה יוצר האדם, מכיר את מחשבותיו, חולשותיו וחסרונותיו, ולכן הורה לו את דרך התשובה והכפרה.

אמרו חז"ל: "גדולה תשובה שאפילו הגיעה חטאתו עד כסא הכבוד יש בכוחה של התשובה לכפר" (יומא, פו ע"ב). דבר זה קשה הוא, מנין לתשובה כוח כה רב? לשאלה זו יש מקום אם נגדיר את התשובה כתחבולה שהומצאה על ידי בני אדם כדי לתקן את מה שפגמו, אולם התשובה שחז"ל מדברים בה היא מעשה ידיו של הקב"ה, והיא מיסודי העולם – עליהם מושתת קיומו של העולם. זו משמעותם האמיתית של דברי חז"ל במאמר הידוע (פסחים נד ע"א), לפיו התשובה היא מן הדברים שקדמו לבריאת העולם.

המדרש שם מביא אסמכתא מן הפסוק בתהילים צב, ג': "בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ... תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם...". נמצא שהתשובה נבראה כברייה בפני עצמה במו ידיו של הקב"ה, והוא אשר קבע את סגולותיה וכוחה.

על רעיון זה יסדו חז"ל את מאמרם בירושלמי (מכות פ"ה ה"ו):

"שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה 'חטאים תרדוף רעה'" (משלי יג, כא). ההיגיון האנושי בשיאו, החכמה אינה רואה דרך אחרת – יש להעניש על החטא, ללא התחשבות בכוונות.

"שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה 'הנפש החוטאת היא תמות' (יחזקאל יח, ד) – גם הנבואה אינה מוצאת מוצא אחר פרט לעונש מוות.

"שאלו לתורה חוטא מהו עונשו? אמרה יביא קרבן ויתכפר". התורה מוכנה לקבל את האפשרות שהחוטא יינצל מן החטא ועונשו באמצעות הבאת קורבן לבית המקדש. ובזמן שאין בית המקדש קיים יזרוק האדם מעל עצמו את חטאיו?

"שאלו להקב"ה, חוטא מהו עונשו? אמר יעשה תשובה ויתכפר" – הקב"ה אינו מבקש את מות הרשע, אין הוא חפץ בקורבנות, רק יעשה תשובה ויתכפר.

שלוש מן הגישות שהוצעו, שלוש מדרכי הכפרה על החטא שציינו חז"ל, הן ארציות. לעומתן, הגישה הרביעית, התשובה, היא ורק היא הוראתו של הבורא יתברך, שורשה וכוחה באים לה מלמעלה ולא משום סמכות ארצית. משום כך גם ניתן להסביר את חוסר ההיגיון לכאורה הטמון בכוחה המכפר של התשובה, בעובדה שהיא יצירה העומדת ברשות עצמה ומעבר לעולם המושגים והתפיסות האנושיות. חוסר ההיגיון (האנושי) בתשובה הוא אחד מתכונותיה.

כשם שהגוף זקוק לחופשה, גם הנפש זקוקה לפסק זמן. מפעם לפעם חייבים לעצור, לבחון את דרך ההתנהלות של חיינו ולבדוק אם אנחנו מתקדמים או חלילה נסוגים. החיים יכולים להיות אוסף סתמי של ימים ושבועות, והם יכולים להיות מסע שיש לו תכלית ומטרה. פעם אחת בשנה מוכרחים לבדוק לאן המסע הזה נוסע.

פסק – הזמן הזה הוא למעשה חודש אלול. על מהותו של החודש הזה מכירים כולם את המשל שבו ממשילים את הקב"ה למלך היוצא אל השדה ומניח לכל הרוצה בכך לצאת אליו ולהביע לפניו את משאלותיו.

בימים כתיקונם קשה לאדם מן השורה להגיע אל המלך. עליו להיות בעל קשרים מיוחדים כדי שהמלך ייאות להיפגש עמו, ועל אחת כמה וכמה כדי שיאזין לבקשותיו וימלא אותן. אולם יש מצב שבו המלך יוצא אל העם, אל השדה הפתוח. שם אין הוא מוקף סוללה של מזכירים ומנהלי לשכה. שם דבר איננו חוצץ בינו ובין האזרח הקטן. כל הרוצה יכול לגשת אליו ולשטוח את בקשותיו. המלך מקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. המלך שומע את דברי העם, ואף ממלא את הבקשות בשמחה ובמאור פנים. יש רק דבר אחד שהעם צריך לעשות – לצאת אל המלך. לנצל את הזמן הנדיר והיקר שבו המלך קרוב מאוד אל כל אחד ואחד, ולגשת אליו.

במשך השנה כולה יש צורך למלא דרישות מסוימות כדי "להגיע אל הקב"ה". למה לא כל אדם זוכה שתפילתו תיענה? משום שאין הוא טהור דיו להבטיח שתפילתו תפעל את פעולתה. "מי יעלה בהר – ה'", שואל דוד המלך בתהילים, ומשיב: "נקי – כפיים ובר-לבב".

אבל בחודש אלול ה"המלך" יוצא אל השדה. המגבלות שקיימות במשך השנה כולה נופלות ונעלמות. כל אדם פשוט, כמוני-כמוך, יכול להתקבל אצל הקב"ה, להתקרב אליו קרבה עצומה ולבקש את כל משאלות ליבו. הקב"ה פותח לפנינו את כל השערים ומאיר עלינו באורו הגדול. צריך פשוט לגשת אליו!

חודש אלול זה הזמן לעצור את מרוץ החיים, להתכנס פנימה, לחשוב על הדברים החשובים באמת. חודש אלול הוא בבחינת "מקלט", שאליו אפשר להימלט כדי להינצל מדאגות העולם ומטרדותיו. הקב"ה נותן את כל העזרה והסיוע לערוך חשבון נפש אמיתי ולקבל החלטות טובות. צריך רק להושיט יד אל ידו המושטת לעברנו.

חודש אלול מעניק לנו כוחות נפלאים להשיג דברים שנראו קשים ובלתי אפשריים בעבר. כאשר יהודי מתעורר ורוצה לתקן דברים מסוימים, מתעורר גם יצר הרע ואומר: הרי כבר ניסית בעבר לתקן ולשנות ולא הצלחת; חבל על המאמץ. משיב חודש אלול: "בעבר אולי נכשלת, אבל עכשיו ניתנים לך כוחות חדשים ומיוחדים במינם, עכשיו הקב"ה נמצא איתך, קרוב אליך מאוד מאוד, והא יעזור לך לקיים את החלטותיך".

נבקש מ"אל מלך רב סליחות ובעל הרחמים" ששנת תשפ"ג תהא שנת מפנה בחיי האחדות בעמנו, ונשוב ונחזק את האמונה שהייתה מאז ומעולם נר לרגלינו ונבקש כי תקוים בנו התפילה: "בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה, וגזרות טובות ישועות ונחמות, נזכר ונחתם לפניך - אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום".