מרוב צרות טעו בחשבון

חודש תמוז שאנו עומדים בפתחו אין בו לא חג ולא מועד. חודש זה מציין בפנינו את החורבן והצרות שעם ישראל עבר במהלך הדורות. אם היינו רגילים לחשוב שחודש מנחם – אב הוא החודש הכי קשה, שהרי "משנכנס אב ממעטים בשמחה", הרי שלא כך הדבר. חודש מנחם – אב רובו נחמה, ובו אנו מציינים את ט"ו באב כיום טוב, יום של שמחה ורעות, יום שבו הותרו השבטים לבוא זה בזה והותר לשבט בנימין לבוא בקהל.

שבעה עשר בתמוז נקבע יום תענית ואבל לדורות, יום מועד לפורענויות, על חמישה אירועים שאירעו בו: שבירת לוחות הברית, ביטול קרבן התמיד, שריפת התורה על ידי אפוסטומוס, העמדת צלם בהיכל והבקעת חומת העיר ירושלים על ידי הרומאים. שלוש שנים צרו הרומאים סביב לחומות ירושלים ולא יכלו להבקיען. כתוצאה ממלחמות אחים ושנאת חינם נחלשו מגיני העיר והרומאים התגברו , עד אשר ביום י"ז בתמוז הצליחו לבקוע את חומת ירושלים ולהיכנס לעיר. עם הבקעת העיר הוכרעה למעשה המערכה על ירושלים. במשך שלושה שבועות נמשכו הקרבות בתוך העיר ובתשעה באב נכבש הר הבית, נשרף בית המקדש השני וצרת הגלות החלה. יש לציין שחומות ירושלים הובקעו גם בימי בית ראשון על ידי הבבליים בט' בתמוז. הבקעת חומת העיר הייתה השלב האחרון לפני הכיבוש וחורבן בית המקדש שהתרחש בתשעה באב.

הרמב"ן, בתורת האדם שער האבל (עמודים 243-242) מסביר את חשיבות הצום דווקא בי"ז בתמוז ולא בט' בתמוז, שבו הייתה הבקעת חומת העיר ירושלים בבית הראשון.

סיבה ראשונה: כיוון שחורבן בית שני חמור יותר בגלל הצרות הרבות שהיו בו.

סיבה שנייה: אין מתעניין בט' בתמוז כדי לא להטריח את הציבור יתר על המידה. הרמב"ן ממשיך שאכן בתחילה בעקבות חורבן בית ראשון צמו בט' בתמוז, אך לאחר חורבן בית שני העתיקו את הצום לי"ז בתמוז, כנראה שעקב היות הצרה הזאת פעמיים, משמעותם של דברים שלא נלמד הלקח של החורבן הראשון ועל כן, בפעם השנייה, הדבר חמור יותר.

מדוע אם כן אין צמים גם בט' תמוז וגם בי"ז תמוז? על כך משיב הרמב"ן שתי תשובות.

הראשונה: שאין להטריח את הציבור שיצומו שני צומות בהפרש של שמונה ימים.

השנייה: בנביא זכריה (פרק ח', ט') מוזכרים ארבעה תאריכים של הצומות על פי מניין החודשים והכוונה שרק צום אחד צמים בכל חודש ולא יותר.

למרות שהמצור בבית המקדש הראשון הובקע בט' תמוז, התענית היא בי"ז בו, מהטעם שמביא הירושלמי במסכת תענית (ד', ה') שאכן, מצד האמת, גם בחורבן בית המקדש הראשון הייתה הבקעת החומה בי"ז תמוז, אלא בהיות ומרוב הצרות טעו בחשבון.

התאריך י"ז בתמוז מאחד אם כן שני תאריכים קרובים בחודש תמוז – ושניהם מציינים אירוע זהה הקשור לחורבן הלאומי בשתי תקופות היסטוריות שונות ובהפרש של כ-650 שנים.