לטוס נמוך - לראות רחוק

אנשי צבא הכותבים ביוגרפיות מקפידים לשתף אותנו בפירוט כל שלבי חייהם, מילדות עד שיא הקריירה, בדרך כלל בסדר כרונולוגי, מתוך מגמה להעצים בעיקר לקחים של הישגים (ואף טעויות). עכשיו הגיע תורו של נחמיה דגן, טייס, מפקד, איש תרבות. בספרו החדש יש מסרים מגוונים בתחומי פיקוד, מנהיגות, ביצוע מוקפד וכל מה שמתלווה לפעילות המבצעית, אך יש כאן גם מסר מיוחד מנחמיה דגן: חייל שרואה תיאטרון או שיודע ליהנות ממוזיקה טובה הוא חייל יותר טוב.

נחמיה דגן הוא ממקימי מערך המסוקים הכבדים, מערך מסוקי הקרב ומערך שיתוף הפעולה בין חיל האוויר לכוחות היבשה והים. בתפקידו האחרון בצבא היה קצין חינוך ראשי של צה"ל. למרות כל התארים הבכירים הללו, באזרחות מצא את עצמו דגן מתחבר יותר לעולם התרבות. כיום הוא עוסק בהנגשת המוזיקה לחיילי צה"ל בבסיסים השונים. בת זוגו שוש דומיננטית מאוד בספר, ושותפה מלאה בחייו הפעילים בעצה ובמעשה.

יש בספר שלל סיפורי גבורה לפי מיטב הניסיון של טייסים. השיאים – חטיפת המכ"מ המצרי ("תרנגול 53") וחילוץ מטורף מתוך לוע הארי המצרי. כדי ליצור מתח מתחיל השירות כטייס דווקא בדרמה שהייתה במיונים לקורס טיס: "נחמיה - לא עבר", אמר הקצין במרכז המיון לקורס טיס, שהקריא שם אחר שם מדף נייר שאחז בידו. את ההמשך כולנו כבר יודעים. הספר כולל גם סיפורי יום-יום, על כל אלה שהלכו יחד איתו בדרך הארוכה, כי הרי אף פעם לא פעל לבד. לכל אורך הספר מקפיד דגן לתאר איך עמדו לנגד עיניו תמיד האנשים שעושים את העבודה, לקח למפקדים בכל הרמות: "תראו את החיילים, דרבנו להישגים, אך היו קשובים גם למתמודדים עם קשיים".