דיווח תוצאות: אלפא

בספר זיכרונות אישי מרתק ומרשים פורס רן גורן, אלוף מנוסה שרוב שירותו הצבאי היה בחיל האוויר ושלוש שנים בתפקיד ראש אכ"א, ממרום גיל שמונים, את 31 שנות שירותו הצבאי. כל אבן דרך בשירותו היא גם פיסת היסטוריה ביטחונית בישראל ומאפשרת לראות דברים מזוויות פחות מוכרות.

גורן, מפקד בכל רמ"ח אבריו, משתף בפירוט רב את מסלול התפקידים שלו, קורס הטיס על שלביו השונים, המלחמות, המבצעים, הלימודים בארה"ב, תפקידי המטה והשגרה. 750 איש בכירים וזוטרים, כולל חללים ושבויים, נזכרים כאן במפגש המקצועי והאישי שלהם עם רן ברגעי לחימה, הצלחות, החלטות ומשברים. על כן הספר מקנה הזדמנות טובה במיוחד להכיר היטב את אופי הלחימה האווירית ואת ערכי התרבות הארגונית "הכחולה", שרבים מאתנו מתקנאים בה.

הספר מקיף את האישי ביותר של גורן, מנעוריו בקיבוץ השומר הצעיר מרחביה ("החינוך המשותף"), המשיכה לטיס בגדנ"ע אוויר, קורסי טיסנאות ודאייה, ועד טיסת הסיום בסוף השירות הצבאי. אחרי 5,500 גיחות "תולים את הקסדה". מלחמת ששת הימים ומבצע "מוקד", שזכה לתהילה בתולדות מלחמות ישראל ובצבאות העולם זוכה לסיקור נרחב של הטייסים, היעדים, התוצאות והלקחים, במקום שנדרש.

למלחמת יום הכיפורים מוקדש, כמתבקש, הפרק הארוך ביותר בספר. תיאור נרחב של השיקולים והמהלכים בדרג קבלת ההחלטות והביצוע בשטח. מפקדי הבסיסים אמנם צייתו לפקודת מפקד חיל האוויר לכוננות הגבוהה ערב המלחמה, אך לא הפנימו אותה. גורן מנתח בדיעבד את החלטת הדרג המדיני לא לפתוח במכת מנע אווירית מקדימה מחשש לתגובת האמריקאים. הוא סבור כי במצב של איום קיומי, כמו שנצפה אז, חובה היה על ישראל לעשות הכול כדי למנוע או לצמצם את האיום, גם במחיר של אובדן התמיכה האמריקאית. הוא מעריך בדיעבד כי לו הייתה מתבצעת תקיפה מקדימה של מערך טילי הקרקע-אוויר המצרי בתעלה, או אז הייתה מושגת המטרה של שינוי תוכניות המלחמה של המצרים והסורים.

פרק מיוחד בספר, פרק בחייו של גורן, מוקדש לביטול פרויקט ה"לביא" ב-1986. שר הביטחון משה ארנס היה חסיד נלהב של הרעיון. מפקד חיל האוויר אלוף עמוס לפידות, שעמד לפני כן בראש מנהלת "לביא", ומנכ"ל משרד הביטחון דוד עברי תמכו בפרויקט, בעוד הרמטכ"ל דן שומרון וראש אגף תכנון אלוף אביהו בן-נון, שכבר סומן כמפקד הבא של חיל האוויר, הובילו התנגדות נחרצת. גורן בתפקיד ראש מטה חיל האוויר, הוביל עבודת מטה שמסקנתה שלילת הפרויקט, ואכן, הממשלה, על חודו של קול, החליטה על ביטול ה"לביא". גורן בטוח כי תמיכתו בביטול הפרויקט מנעה משר הביטחון ארנס לאשר את מינויו למפקד החיל, וזו הייתה לו אכזבה כואבת.

אחד השיאים בשירותו של גורן הוא ההצלחה המבצעית של חיל האוויר בחילוץ ארבעה לוחמי גולני במבצע "כחול וחום", בדצמבר 1988. גורן היה באותו מבצע ממלא מקום מפקד חיל האוויר, וקיבל החלטות מבצעיות וערכיות בתנאי סיכון קיצוניים לכוח הקרקעי ולטייסים, שנתיים אחרי הנטישה של הנווט רון ארד. כל אותן שעות של אי-ודאות ותנאי קרה משתנים עמד לנגד עיניו שיקול מכונן: "פרשת רון ארד לא תחזור", וכך היה. הפרק על המבצע בספר נקרא בנשימה עצורה ובהערצה על עוצמת קבלת ההחלטות של גורן ועל האומץ והתעוזה של הטייסים.

הייתה זו פשיטה קרקעית של כוח גולני בשילוב שייטת 13 לתקיפת יעד של ארגון ג'בריל סמוך לכפר נועיימה, שבעה קילומטרים דרומית לביירות. בלחימה שותפו עשרות לוחמים. במהלך הקרב נהרג מג"ד 12 סא"ל אמיר מיטל ונפגעו לוחמים נוספים. הכוח נכנס להלם מנטלי עקב אובדן המג"ד ותנאי השטח הקשים. מח"ט גולני אל"מ ברוך שפיגל נשאר עם החפ"ק בשטח ולאחר התארגנות מורכבת והתארכות הקרב הסתבר כי ארבעה חיילי גולני חסרים. גורן, בתפקיד רמשל"ט, קיבל שורת החלטות מקצועיות אמיצות לחילוץ הכוחות והנפגעים, כל אחת מהן הייתה כרוכה בסיכונים רבים. הטייסים הצליחו בדבקות נועזת במטרה לחלץ את החיילים. חיל האוויר חילץ את צה"ל והמדינה מבעיה קשה ומנע אסון לאומי.

הספר המעמיק ערוך בקפדנות רבה כדי להיות מובן לקהל הרחב. בזכות העירוב של הפרטי עם הכללי, הלאומי והחילי, יכול הספר לשמש סיפור מופת של מבצעים, החלטות, חוויות ורגשות, ועם זאת מקור טוב למתעניינים בקורות ביטחון ישראל.