מעגלים נסגרים בלונדון

כותב הסקירה: אלוף מיל' גיורא רום

הספר הוא על תא"ל מיל' יום טוב תמיר, אבל בשבילי הוא על כל קבוצת קציני השריון ששירתו שירות ממושך. לקרוא את הספר של יום טוב, זה כמו לקרוא ספר גיאוגרפיה של ישראל: בתעלה, ברמת הגולן, בזיקים, ברג'ר, בשבטה, בחולתה, בבקעת הלבנון, באתר המשאבות של המוביל הארצי, בצאלים. זה רק מדפדוף חוזר אקראי בספר.

יש משהו מדהים בעיני, כשאתה תופר את הארץ לאורך ולרוחב ובאלכסון, ודרך זה נשאב לתוך ההזדהות המוחלטת בינך לבין המדינה והאנשים שאתה פוגש. הספר ריתק אותי במגוון הבלתי רגיל של אנשים שיום טוב פוגש במסגרת תפקידיו בארץ ובעולם.

הספר מספר גם את הסיפור של האנשים שהתקדמו בצבא והגיעו לתפקידים בכירים. אהבתי דווקא את החלק שבו יום טוב לא לבוש בסרבל, נעליים גבוהות ומשקפי אבק, אלא כשהוא בדקרון ונעליים חצאיות ובא כל בוקר למשרדו כסגן ראש אג"ת, מטפל בנושאים שלכאורה לא הוכשר אליהם באופן ספציפי, אבל בהם באה לידי ביטוי הבגרות שלו במגע עם אנשים מכל הסוגים ומכל הקצוות. בפגישות אלה עולים נושאים המשפיעים על חייהם של אלפי אזרחים במדינה מבלי שהם יודעים שמכריע הגורלות הוא טנקיסט שצבר משך שנים ארוכות ניסיון, הישגים וצלקות ובזכות התמדה וחתירה מתמדת קדימה קנה את הזכות להשפיע על דמות המדינה.

ויש כמובן את התיאור המפורט של היום הראשון של מלחמת יום הכיפורים, והימים שבאו בעקבותיו. זה שהתיאור הזה פורט על מיתר בגופי לא צריך להפתיע את המבוגרים שבינינו.

חשוב הדבר שהספר ייקרא על ידי דור הלוחמים הצעירים. אסור שישלו עצמם שהנינוחות היחסית של השירות בימי שלום ממשיכה גם לתוך מלחמה גדולה. כדי להיות מוכנים מנטלית, חשוב שהסיפור ייקרא. טוב עשה יום טוב שכתב את הספר. טוב לספרות של חיל השריון ולאנשיו המיתולוגים. טוב למשרתים כיום ולכאלה שישרתו בדרג המסתער. טוב לקציני מטה במטה הכללי. עם הספר הזה פגע יום טוב בפגז הראשון.