רוח המפקד

כל ספר חדש של זיכרונות איש צבא בכיר הוא הזדמנות לרבים ללמוד לקח, תובנות, להתרשם מקבלת החלטות ולא אחת גם להיזכר באירועים משותפים ולהשוות את ההתרשמות של הבכיר עם התרשמותנו (נוסטלגיה, כבר אמרנו?).

עמוס ירון החליט להעלות את סיפור חייו על הכתב בפרספקטיבה ארוכת טווח, מאז שסיים את השירות הצבאי והתפקידים האזרחיים. כך יש לו אמירות שאולי לא יכול היה לשתף בתפקידיו הממלכתיים.

בספר, לאחר כמעט יובל שנים, ירון יכול לכתוב, למשל, על הספק במינויו של גורודיש לאלוף פיקוד הדרום ולהגדיר את תפיסת ההגנה בסיני ב-73' כשגויה, או לכעוס על קבלת החלטות תמוהות על צוללת שישית וספינות שטח עצומות שלא דרושות לנו, או לחשוב כי לא הייתה סיבה להיגרר למלחמת לבנון השנייה בצורה כל כך חפוזה.

לירון היה כל השנים שם טוב של מי שתוכו כברו, שאומר מה שחושב, ובעיקר מה נכון, לטובת המדינה, כמו שאומרים, "מתוך תחושת שליחות", וכמי שאף פעם לא נתן להצלחה לסחרר אותו או להפוך אותו למי שאינו.

ירון היה צנחן לוחם, מח"ט 35, שאיבד נ"ד חיילים בתאונת מסוק קשה בבקעה, אסון שלא מרפה ממנו עד היום. הקרב שחרוט במורשתו יותר מכל הוא הקרב לכיבוש מזרח ירושלים בששת הימים, כאשר היה קצין אג"ם של חטיבת הצנחנים 55, בפיקודו של מוטה גור. אולם שני התפקידים המשמעותיים שהוא מרגיש כי תרם בהם יותר מכל, הם מפקד האוגדה במלחמת לבנון הראשונה ומנכ"ל משרד הביטחון.

ירון הוא איש של אנשים, זה בולט כמעט בכל עמוד בספר, שבו הוא מזכיר אנשים שהעריך ואהב, בעיקר אלה ששמר אתם קשר שנים. שלוש דמויות בולטות שהוא מזכיר בהערכה רבה הן אריאל שרון, יצחק חקה חופי ועוזי יאירי. לאריק הוא זוקף את ההגדרה של מי ששינה את צה"ל והציב לו את הנורמות הגבוהות ביותר, ראשית עם יחידה 101, ואחר כך עם חטיבת הצנחנים.

יחסים מיוחדים היו לו עם הרמטכ"ל משה לוי, אשר נתן לו גיבוי מלא אחרי דו"ח ועדת כהן ב-1983, שחקרה את הטבח בסברה ושתילה, האירוע המכונן בחייו של ירון.

פרק מקיף ומפורט מוקדש להחלטות ולמעשים בעת שהיה מנכ"ל משרד הביטחון, כולל פרשת הצוללות ("האמת שעוד תצוף", עמ' 207) והפרשה שהביאה לסיום תפקידו, על לא עוול בכפו – מנכ"ל אחד בין שתי מעצמות, ארה"ב וסין. ארה"ב בעיני ירון היא "מעצמה שמעולם לא חוזרת בה; שלא יודעת אף פעם להודות בטעות; שצודקת – גם כשהיא טועה".

הספר רצוף תיאורי קרבות של חטיבת הצנחנים הסדירה. לניצחון במלחמה, כתב, דרושים חיל אוויר וצבא יבשה חזקים ומודיעין עדכני ומדויק. "מה תועיל לנו צוללת שישית, אם אין לנו די טנקים ונגמ"שים מתקדמים ואם אין לנו כסף לאימון הכוחות?" (עמ' 75). בסוף, קבע, "הם אלה שיענו בשטח, בזמן אמת, על השגיאות של מקבלי ההחלטות וטעויות המודיעין". הטכנולוגיה אינה יכולה להחליף את תפקידו החשוב ביותר של המפקד, לקבל החלטות.

זהו ספר חובה למי שרוצה להכיר איך מתקבלות החלטות אמיצות בדרגים השונים של הביטחון הלאומי ובחיים האזרחיים.