"בגשמי רצון תברך עדה"

17/10/2017

ביום שמיני עצרת - שמחת תורה - עם תחילת זמן החורף, נוהגים לומר בבתי הכנסת תפילה מיוחדת על הגשם. תפילה זו מורכבת מפיוטים העוסקים במים ובגשם.

 

קיימים הבדלים בין הפיוטים של הנוסחים השונים. בנוסח אשכנז נאמרים פיוטים שחיבר הפייטן אליעזר הקליר, ובנוסח ספרד נאמרים פיוטים מתקופה מאוחרת יותר, של שירת ספרד, שאת חלקם חיבר ר' שלמה אבן גבירול. אף שהפיוטים שונים, תוכן הבקשה זהה: בקשה מהקב"ה שיוריד לנו גשמי ברכה בזמן המתאים כדי שיביאו טובה לאדם ולבהמה.

 

בקשת הגשם אינה נעשית בחג הסוכות, משום "שהגשמים בחג סימן קללה הם", שכן , לא תהיה אפשרות לקיים את מצוות הישיבה בסוכה. בקשה זו, "משיב הרוח ומוריד הגשם", מופיעה בתפילת שמונה עשרה בברכת "מחיה המתים", הנאמרת בתפילת המוסף של שמיני עצרת. את שאילת הגשמים, "ותן טל ומטר", מתחילים לומר בתפילת שמונה עשרה של חול הנאמרת ב-ז' במרחשוון, שבועיים לאחר שמיני עצרת. זאת כדי שעולי הרגל שעלו לירושלים לחג הסוכות יספיקו להגיע לבתיהם לפני שיחלו הגשמים. בקשת הגשמים נמשכת כל החורף, עד היום הראשון של חג הפסח, בתפילת שחרית. במוסף של אותו היום נאמרת תפילת הטל.

 

 

 

 

המשנה במסכת תענית (ג', ח') מספרת מעשה שהיה בשנת בצורת, והתנא חוני המעגל, מגדולי הדור בתקופת בית שני, נתבקש להתפלל לירידתם של הגשמים: "מעשה שאמרו לו, לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. אמר להם: צאו הכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא יימוקו (יתקלקלו). התפלל, ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה. ואמר לפניו: ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עליי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה. ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן".

 

משנה זו מלמדת אותנו שבזמנים קדומים חש האדם תלות עצומה בגשם. הגשמים היו תנאי להצלחת היבולים בחקלאות ונתפסו כמביאים חיים לעולם. זו גם הסיבה שמזכירים את הגשמים בתפילת שמונה עשרה בברכה השנייה, היא ברכת "מחיה המתים", שהרי הגשם מחיה את המתים - זרעים הטמונים באדמה, צמחים שכמעט קמלו ועצים שכמעט התייבשו ומתו.

 

זאת גם הסיבה שבגללה נכתבה מסכת תענית, הבאה להבהיר את ציווים של חכמים לגזור תעניות לרגל עצירת גשמים בשנות בצורת.

 

"גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ" (תענית ז', ע"ב). עולם ללא גשמים אינו עולם. באין גשמים אין צמיחה, ובאין צמיחה אין חיים. ברכת הגשם גורמת לעולם להתרענן והוא כאילו נברא מחדש.

עבור לתוכן העמוד