אש לפניו תאכל - על ל"ג בעומר

11/05/2017

ל"ג בעומר הוא ממועדי השנה שמקורם אינו בתורה או בדברי חכמים, אלא במנהג שהחל במאה ה-12.

 

הימים שבין פסח לשבועות – ימי ספירת העומר – קיבלו משמעות של ימי אבל, שאינה קשורה כלל למשמעות המקורית של הספירה. האבל נקבע בעקבות מותם הטראגי של 24 אלף מתלמידיו של רבי עקיבא, שהיה מגדולי החכמים בדורו ומנהיגו הרוחני של מרד בר-כוכבא. תלמידים אלו, שהיו כולם גדולים בתורה, לא נהגו כבוד זה בזה, ועל כן מתו במגפה בתקופת ימי ספירת העומר. לאות אבל על האובדן הגדול לעם ישראל שנגרם עם מותם של תלמידי חכמים כה רבים, נוהגים במנהגי אבלות שונים בימי הספירה: אין מסתפרים ואין מתגלחים, אין מתחתנים, ממעטים בשמחה ונוהגים שלא לשמוע מוזיקה ולא ללבוש בגד חדש.

 

ל"ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה לספירת העומר, והוא חל בי"ח באייר. ביום זה פסקה מיתתם של תלמידי רבי עקיבא. כמו כן, ביום זה נסתלק הצדיק הגדול רבי שמעון בר-יוחאי, שהיה מתלמידי רבי עקיבא . רשב"י הוא לפי המסורת מחבר ספר הזוהר, הספר היסודי של חכמת הקבלה, חכמת הנסתר. לפני הסתלקותו הוא ציווה על תלמידיו שסבבו את מיטתו לשמוח ביום זה. מאז נעשה יום ל"ג בעומר ליום שמחה, ומאות ואלפים עולים בו לקבר רשב"י בהר מירון להתפלל להצלחה ולבריאות.

 

בליל ל"ג בעומר נוהגים להדליק מדורות; זאת בהתאם למצוין בזוהר (אידרא זוטא ח"ג, רפ"ז, ב'), שהדלקת המדורות בליל ההילולא באה להזכיר את מה שהתרחש ביום זה בביתו של התנא האלוקי: אש פרצה לתוך הבית והניסה את יושבי הבית החוצה. ואז זימן רבי שמעון את המיוחדים שבתלמידיו והשמיע להם סודות גנוזים וטמירים, והבית נתמלא אורה, עד שלא היו יכולים להסתכל לכיוונו של רבי שמעון מפאת זיו פניו המאירות. גם לאחר פטירתו לא פסקה האש וסובבה את מיטתו. משפסקה האש הוציאו את מיטתו, והמיטה פרחה באוויר והאש מקיפה אותה מכל צדדיה. לזכר אותה האש אנו מדליקים מדורות בחג.

 

מהו עניינה של האש שירדה מן השמים? כשנתגלה הקב"ה למשה, מנהיג האומה, הוא עשה זאת בסנה הבוער באש (שמות ג', ב'). כשנתגלה הקב"ה לעם ישראל בעת מתן תורה בער ההר באש (שמות י"ט, י"ח). כשירדה שכינה למשכן יצאה אש ואכלה את כל הקרבנות (ויקרא ט', כ"ד).

 

מדוע הקב"ה מתגלה באש? הסבר לכך מובא בספר של "בעל הקהילות יעקב", "חיי עולם", בפרק י"ז: המקום המובדל ביותר בתחומו של האדם ואף המופקע ממנו הוא מקום האש. אין אדם היכול להיכנס לתחומה. כדי שנרגיש ונמחיש לחושינו הגשמיים את הוד קדושת הבורא, שהוא קדוש ונעלה מהשגתנו, הוא מתראה עמנו דרך האש בסנה. רק מלאכים שייכים לתחום האש: "משרתיו אש לוהט" (תהלים ק"ד, ד').

 

דוגמה לכך שגם המלאכים הם רוחניים ואין שום כוח באדם שיכול להגיע לדרגתם אפשר לראות אצל אליהו הנביא, שנתעלה והיה למלאך ועלה השמימה ברכב אש ובסוסי אש (מלכים ב ב', י"א).

 

האש הגדולה שאפפה את שומעי לקחו של רבי שמעון בר יוחאי ולא הניחה לאחרים להיכנס אל הבית, זהו המראה הזוהר שאפף את מקומו של רבי שמעון, עד שלא יכלו תלמידיו להסתכל בפניו. המדורה שאנו מדליקים לזכרו ביום פטירתו באה להבהיר לנו שאנו נהנים מאורה ומחומה של האש מרחוק, ואליה עצמה אין אנו מתקרבים, וודאי איננו נכנסים לתוכה, לבל ניכווה או נישרף.

 

הדלקת המדורות מבטאת גם את הקשר בין מרד בר-כוכבא ובין ל"ג בעומר: המורדים הדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. המדורות שאנו מדליקים היום בל"ג בעומר הן זכר לאותן המשואות.

 

גם המנהג להכין בל"ג בעומר קשתות וחצים ולשחק בהם ליד המדורה קשור למרד בר-כוכבא, שכן הקשתות והחצים שימשו בימי בר כוכבא כלי נשק עיקרי בקרב. יפה הוסיף על כך בעל "בני יששכר", שעל פי דברי חז"ל בימי רשב"י לא נראתה הקשת בשמים, והוא מצטט מדברי הזוהר, שהגאולה תבוא במלחמה שתבשר את בואו של המשיח, ומשחקי החץ והקשת מביעים את ציפיותינו למלחמה האחרונה אשר תביא את השלום המיוחל ואת הגאולה השלמה.

עבור לתוכן העמוד