בין כסה לעשור - הימים בין ראש השנה ליום הכיפורים

28/09/2016

הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראים בלשון חז"ל: "בין כסה לעשור. "כֶסֶה" הוא כינוי לראש השנה, עליו נאמר: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו", וזאת על שם שהלבנה מתכסית בראש השנה, שהוא תחילת החודש, והירח אינו נראה. "עשור" הוא יום הכיפורים, שחל ביום העשירי לחודש תשרי. ימים אלה הם "עשרת ימי תשובה" והם מסוגלים במיוחד לתשובה, כפי שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה: אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים, היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר (ישעיה נ"ה): "דרשו ה' בהימצאו".

"בהימצאו" הוא מלשון מציאה. על מציאה אמרו חז"ל שהיא באה "בהיסח הדעת". כלומר, בלי שום השתדלות מצד האדם. אין האדם נדרש לפעול כדי למצוא מציאה, אלא הוא מוצא אותה בלי הכנה או פעולה מצדו.

זה הדבר הראשון שאומרים לאדם בעשרת ימי תשובה: לאחר שהוא עושה את חשבון נפשו, נראה לו שאין הוא ראוי להתגלות אלוקית, והוא עלול לשקוע בייאוש. אומרים לו - עכשיו הקב"ה הוא "בהימצאו" - הוא מתגלה אליך בבחינת "מציאה", בלי שום קשר למידת הכנותיך ופעולותיך.

אבל, עדיין, עלול האדם לחשוש, שמא אף על פי שהקב"ה נמצא עמו, התגלות זו תישאר נסתרת ומכוסה, שכן אין הוא כלי ראוי לחוש את קרבת ה'. כדי שיוכל לחוש את הקרבה האלוקית, הוא צריך, לכאורה, לזכך את עצמו על ידי תורה ומעשים טובים, וכאשר לא עסק בהם כראוי בשנה שחלפה, כיצד ירגיש? משיבים לו: "בהיותו קרוב". בימים אלה הקב"ה לא רק מצוי אצלך ("בהימצאו"), אלא הוא גם "קרוב". מבלי להתחשב במצבך ובמעשיך, מתגלה אליך הקב"ה, עד שגם אתה יכול לחוש את קרבתו המופלאה.

 

תפילת "אבינו מלכנו"

אחת התפילות החשובות ביותר הנאמרות בעשרת ימי תשובה, מראש השנה ועד אחרי יום כיפור (פרט לשבת – אולם בתפילת נעילה אומרים אותה, אפילו אם יום כיפור חל בשבת).

מלבד עשרת ימי תשובה אומרים "אבינו מלכנו" גם בימים שיש בהם תענית ציבור. התפילה נאמרת בעמידה, ב"כוונה" גדולה, לפני ארון קודש פתוח.

את תפילת "אבינו מלכנו" חיבר רבי עקיבא, כפי שמובא בגמרא (תענית כ"ה, ב') : "מעשה ברבי אליעזר, שירד לפני התיבה (בשעת עצירת גשמים) ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה! אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו! וירדו גשמים.

כאשר ראו חכמים את חשיבותה הגדולה של תפלת "אבינו מלכנו" הוסיפו לה ותיקנו שיאמרו אותה בימי הסליחות.

רבי מרדכי יפה כותב, כי התוספות שנוספו לו ל"אבינו מלכנו" הן כנגד הברכות של ה"שמונה-עשרה": "אבינו מלכנו חננו ועננו" – כנגד חונן הדעת; "החזירנו בתשובה" – כנגד הרוצה בתשובה; "חדש עלינו שנה טובה" – כנגד תקע בשופר; וכן הלאה.

מכיוון שתפילת "אבינו מלכנו" מכילה, כפי שראינו, את תוכנה של תפילת שמונה עשרה לימות החול, ובנוסף לכך היא גם חוברה בעת צרה – לכן בשבת, בה אין אנו מבקשים על צרכים יומיומיים, אין אומרים אותה.

הביטוי "אבינו מלכנו" הינו בעל משמעות עמוקה. היהודים נקראים בתורה בנים של השם, כפי שנאמר "בנים אתם להשם אלוקיכם". אין זה סתם ביטוי הנאמר כמליצה ואין פירושו סתם, שהשם יתברך אוהב אותנו "כמו ילדים", אלא שבאמת אנחנו, כביכול, בנים למקום, מצד הנשמה האלוקית שיש בכל יהודי, נשמה שהיא "חלק אלוקיה ממעל" ממש.

כאשר ילד תועה ואינו מוצא את הדרך הביתה, או שהוא מתרחק ומתנכר לאביו, תמיד יכול הוא לחזור הביתה אל אביו, ובטוח שיקבלו תמיד. הוא הדין לגבינו אנו, שיכולים תמיד, אפילו כשאנחנו תועים בדרכי החיים, לחזור בשמחה ובסבר פנים יפות אל צור מחצבתנו בתשובה שלמה ובביטחון גמור שהוא יתברך, יקבל אותנו וימחל לכל עוונותינו, כרחם אב על בנים.

בעת ובעונה אחת השם יתברך הוא גם מלכנו וכן מלכו של עולם והוא נתן לנו חוקים, משפטים ומצוות אחריהם עלינו למלא ללא שום תנאים ופירושים.

בימי הסליחות אנו פונים אל השם יתברך בכינוי "אבינו מלכנו" ואנו מודים כי חטאנו לפניו בכך שלא קיימנו את מצוותיו, בהיותנו תועים בדרכי החיים, אך מיד מוסיפים: "אין לנו מלך אלא אתה". ולמרות שאין אנו ראויים לזאת, אנו מבקשים "עשה עמנו למען שמך" - כדי שכל העולם יידע שאנו עמך ואתה אלוקינו. לכן אנו מבקשים "חדש עלינו שנה טובה" ואם במקרה נגזרו עלינו גזרות רעות, אנו מבקשים "בטל מעלינו כל גזרות קשות". כי הרי תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה ואנו הרי חוזרים בתשובה, מתחרטים על העבר ומקבלים עלינו להתנהג כהוגן בעתיד.

שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל.

עבור לתוכן העמוד