פסח - חג החירות

14/04/2016
פסח - חג החירות

עם התקרבותנו לחג הפסח, חג החירות, בו נולד עמנו, הנביא יחזקאל, שהוא נביאה הראשון של גלות בבל, הסביר את הגלות ואת התנאים הדרושים לעם הזקוק לגאולה, והגאולה בוא תבוא, אולם התנאי המקדים לכך הוא: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל ל"ו, כ"ו).

כאז כן עתה, דורנו מניח את היסוד לגאולה, אולם כל עוד יש בחברה שלנו שנאה, יש ריב ומתיחות בין אנשים שהאחד עושה להקניט את הזולת ואין הבנה נפשית בינינו, סימן שהלב בקרבנו הוא עדיין לב אבן.

מיוחד חג הפסח משאר חגי ישראל, שמלבד המצוות שבעשייה כגון אכילת מצה ומרור, שתיית ארבע כוסות, יש בו עוד מצווה אחת שאין בשאר החגים, היא "מצוות ההגדה", סיפור התוכן של החג, כמו שאמרה התורה: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (שמות י"ג, ח').

ביציאת מצרים קנו אבותינו חירות, להיות עם בן חורין המסוגל לבחור את דרך חייו, ולקבל עליו את התורה ומצוותיה. קניין זה קנו אבותינו לא רק לעצמם, אלא גם לבניהם אחריהם עד עולם. על כן ביקשה התורה שהרגשת החירות תישמר בעם ישראל, ויחיה כל דור מחדש בקרבו את הרגשת החירות. לפיכך ציוותה התורה שיהיו כל דורות ישראל מספרים ביציאת מצרים ומתארים ומדמים לעצמם כאילו יציאת מצרים מתרחשת לעיניהם, וזה מה שאנו אומרים בהגדה: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", ואף מצאו רמז לדבר בתוך השם "פסח", שדרשו אותו: פה - סח, שמצווה על הפה להיות סח בסיפור הגאולה.

במקומות רבים מצווה התורה ללמד תורה ולחנך למצוות. אולם בעניין יציאת מצרים מודגש הדבר ביותר. ואמנם, אין לך חג בו תופס חינוך הילדים מקום כה נכבד כמו בחג הפסח, "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ..." (שמות י"ג, ח'), "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ... וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות י"ג, י"ד).

חכמים התקינו תקנות שונות כדי לשתף את הילדים במצוות ההגדה. על רבי עקיבא מספרת הגמרא שהנהיג לחלק לילדים בערב הפסח אגוזים, כדי שלא יירדמו ויוכלו להשתתף בסדר. לפי הרמב"ם, צריך לעשות שינויים בלילה הזה כך שייראו, ויבחינו בהם הילדים וישאלו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.

בתקופה האחרונה פשט המנהג של גניבת האפיקומן, וכל זה כדי שיהיו הילדים ערים כל הלילה, והאב יוכל לספר להם את סיפור יציאת מצרים ותכלית הגאולה. וניתן הדבר ביד כל אב שיספר לבנו כפי יכולתו וכפי שיש דעת בבן להבין, וההגדה משמשת רק יסוד שעליו יעמיד כל אב סיפורו והסבריו.

חכמינו ז"ל מנו ארבעה בנים, שאת כולם עלינו לחנך ולכולם עלינו לענות על שאלותיהם ולספר להם את סיפור יציאת מצרים. ואמרו בהגדה: "כנגד ארבעה בנים דברה התורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". מקובל ההסבר, כי ארבעת הבנים מייצגים משפחה אחת בארבעה דורות:

הסבא, בעל דעות מופלגות בתורה, תמים באמונתו, לו אין שום שאלה, הכול ברור וידוע לו. אולם בנו החכם, שכבר משכיל וחקרן, יש לו שאלות, והוא רוצה לדעת ולהבין: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם".

בנו של החכם, לא התחנך על ברכי הסבא, אלא למד והתמלא בחכמה חיצונית, ויש בו התנכרות למסורת ישראל, אותו מכנה בעל ההגדה - הרשע. לגביו, ליל הסדר שייך לדורות עברו, והוא איננו עורך סדר כלל. שאלתו היא, כמי שאינו חפץ בתשובה כלל: "מה העבודה הזאת לכם".

בנו של הרשע גדל כבר בבית שאין לו עניין עם המסורת. הוא ביקר פעם אצל סבו (החכם), ורק שם חווה עריכת סדר כהלכתו. אותו מכנה בעל ההגדה תם, ושאלתו היא "שאלת תם": "מה זאת?".

בנו של התם, הבן הרביעי, הוא כבר אינו יודע לשאול. הוא ראה ארוחת פסח חגיגית משפחתית, אולם מעולם לא ראה סדר כהלכתו, לא בבית אביו (התם) ולא בבית סבו (הרשע), ועל כן אין בפיו שום שאלה. כיצד לנהוג איתו? אומר לנו בעל ההגדה: "את פתח לו". אתה, עורך הסדר, חייב ביוזמתך לפתוח ולספר ביציאת מצרים.

בדורנו, התחדש לו בן מסוג חמישי, שלא נכלל בסיפור "ארבעת הבנים" שבהגדה: המנותק, שבכלל לא מופיע לשולחן ארוחת הפסח החגיגית המשפחתית, שאולי לא יודע כלל מהו פסח, ואף, אולי, איננו יודע כלל מהו יהודי ומיהו הקדוש-ברוך-הוא.

צו השעה, שלנו כפרטים, כקבוצה וכחברה כאחד, לא לשכוח את הבנים האובדים, המנותקים, לאהוב אותם ולפעול לקירוב לבבות ולקבלתם חזרה לחיק האומה.

כפי שפתחנו, "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן" אומר הנביא יחזקאל, ואז הגאולה תבוא בעזרת השם במהרה, ודבר זה חייבים לדעת כולנו לקראת חג פסח.

בברכת חג כשר ושמח.

עבור לתוכן העמוד