חטיבה 500 זוכרת את לוחמיה

30/07/2012

ב-7 ליוני 2012 התקיימה באתר "יד לשריון" שבלטרון, עצרת מיוחדת במינה לציון 30 שנה למלחמת שלום הגליל לכל הלוחמים של חטיבה 500 והיחידות שלחמו לצידה. עצרת זו היוותה אירוע שיא בתהליך מורכב ואינטנסיבי, שהוביל בהתנדבות מלאה קומץ מפקדים (בדימוס) של החטיבה במשך תקופה לא קצרה.

התהליך החל לפני למעלה משנה, כאשר נפגשו מספר קצינים בכירים של חטיבה 500 עם המח"ט באותם ימים, דורון רובין (לימים אלוף במיל'), לפגישת "אחים לנשק". "אחים" לקרבות העזים של החטיבה במלחמת של"ג. תוך כדי המפגש נזרק לחלל החדר הרעיון, שאולי הגיע הזמן להיפגש ברמה חטיבתית. הייתה תחושה כללית, שחשוב לאסוף את כול הלוחמים יחדיו ולהביע בפניהם הערכה כנה על תרומתם במלחמה קשה זו.

חטיבה 500, הידועה גם בשםעוצבת כפיר, הייתה חטיבה בחיל השריון הישראלישפעלה כחטיבה חצי-סדירה במתקן צאלים משנת 1972 עדמלחמת יום הכיפורים, ומאז כסדירה עד לשנת 2003, כאשר פורקה.

במלחמת שלום הגלילהשתתפה החטיבה בלחימה בגזרה המרכזית (בציר הררי), תחת פיקודעוצבת הפלדה-  אוגדה 162. החטיבה כללה שלושה גדודי שריון, "אדם", "גור" ו"סערה", שאליהם חברו גדוד נח"ל (932), גדוד הנדסה (601), גדוד מילואים של הצנחנים - גדוד "סלע" ופלוגת ווקנין. החטיבה הגיעה ראשונה לכביש ביירות-דמשק באזור העיירה צופר וחסמה אותו. היה זה מהלך הישגי בעל השלכות אסטרטגיות נרחבות מובהקות. משם גלשה לבחמדון ולעליי והגיעה עדביירות. בשלב מאוחר יותר, לחמה החטיבה במרכז העיר ביירות, עד להשתלטות על העיר ופינוי ארגוני המחבלים משם. בשנת 1984 נכנסה החטיבה ביחד עםאוגדה 162ללבנון למשך שנה, והחזיקה את הגזרה המזרחית באזור הבקע וג'בל ברוך. בהמשך השתתפה החטיבה במבצע חומת מגן' ובשנת 2003 פורקה. מרבית לוחמיה הוסבו ללוחמי חי"ר ושובצו ביןגדודי ה-90, ומקצתם עברו הסבה לחיל ההנדסה הקרבית.פלוגת הסיורעברה ל-פלס"ר 401במקום פלוגת המילואיםשהייתה באותו תפקיד. לאחר פירוק החטיבה, גדוד 195 הוקם כאחד הגדודים שלבית הספר לשריון. כיום משמשים תג היחידה ומספרה את אחת מיחידות ההדרכה במרכז הלאומי לאימונים ביבשה - מל"י.

קומץ המפקדים החליט לממש את רעיון המפגש החטיבתי והמהלך צבר תאוצה. לפני כעשרה חודשים הוקם צוות היגוי, התקיימו מפגשי עדכון ובוצע תהליך של גיוס תרומות וסיוע. באוויר נשבה רוח ההתלהבות וההתנדבות. כיון שמדובר היה בחטיבה שפורקה, הכנס היה בעל צביון אזרחי לגמרי. כל הכספים לארגון נתרמו ע"י אנשי החטיבה. עמותת חיל השריון סייעה והעניקה אכסניה ב"יד לשריון". חטיבה 460 התנדבה לעזור בצדדים הלוגיסטיים וכן שלישות מל"י 500.

כחלק מתהליך ההיערכות נפתחה קבוצה בפייסבוק: "כפיר בשל"ג 1982", שמונה כיום 363 חברים, בעיקר לוחמים ובני משפחותיהם. הקבוצה הפכה להיות מקור מדהים להעלאת זיכרונות, תמונות, ואיתור חברים לנשק. בזכות הקבוצה חודשו הקשרים והחלו להתקיים מפגשים גדודיים ופלוגתיים, בהם לקחו חלק לוחמים רבים. המפגשים הקבוצתיים והחלפות הרשמים בפייסבוק, יצרו גל של ציפייה והתלהבות, שהגיע לשיאו בעצרת החטיבתית.

ביום העצרת, כל אחד מן הגדודים קיים מפגש רעים אינטימי באחת מנקודות ההתכנסות שהוכנו מראש באתר "יד לשריון". המג"דים והמ"פים הכינו תוכנית אישית למפגש: תמונות, סיפורים והמון המון נוסטלגיה. במפגשים הגדודיים חולקו מגני הוקרה למשפחות השכולות של כל אחד מן החללים שנפלו במלחמה זו.

מעל 1,500 משתתפים הגיעו לכנס, נוכחות מרשימה ביותר. לוחמים ובני משפחותיהם, שעברו בין החברים, התחבקו, הצטלמו, טפחו על השכם ומחו דמעה.

כיבדו בנוכחותם מפקדים רבים, בעיקר מח"טים של חטיבה 500 לדורותיהם: מפקד מז"י -  האלוף סמי תורג'מן, ראש אגף התקשוב - האלוף עוזי מוסקוביץ, מפקד מל"י - תא"ל אבי אשכנזי. השתתפו גם האלוף (במיל') חיים ארז – יו"ר עמותת "יד לשריון" (מח"ט 500 בעברו), והמנכ"ל - תא"ל (במיל') מנשה ענבר (סמח"ט 500 בעברו). כמו כן, נכחו קצינים רבים בשירות שרצו לקחת חלק באירוע חשוב זה.

 

 


רב-אלוף בני גנ"ץ ואלוף במיל' דורון רובין

 

לאחר המפגשים הגדודיים התכנסו כל המשתתפים מול קיר השמות לעצרת מרשימה ביותר. בימוי העצרת נעשה ע"י חבר "צוות" סא"ל במיל' דוד שלזינגר ("שוהם הפקות"), ואת כל עבודת התחקיר, כתיבת התכנים וספר הבמה ביצעה חברת "צוות", סא"ל במיל' פנינה שניצר ("מילים נוגעות").

העצרת הייתה בנויה באופן ייחודי: שילוב של קטעי הקלטות אותנטיות ברשת הקשר החטיבתית, צלילים, תמונות וזיכרונות נוסטלגיים מזוויות שונות, יחד עם סרטונים מקוריים ובהם ראיונות אישיים ותיעוד ארכיוני נדיר. תכנית העצרת אפשרה לקהל לחוות את סיפור המלחמה בדרך חווייתית מרגשת ואישית.

כאשר עלה לבמה המנחה סא"ל (במיל') אבי סגל, קצין השלישות החטיבתי במלחמת שלום הגליל, רעד קלות קולו כשפתח ואמר: "התאספנו כאן הערב להיזכר, לזכור, להוקיר, להודות ובעיקר להיות ביחד לאחר תקופה כה ממושכת שחלפה. הגיעו לכאן לוחמים, בני משפחה וחברים מכל קצוות הארץ, ואף מעבר לים. לרבים מאיתנו זהו מפגש ראשון ומרגש לאחר 30 שנה ארוכות. חלקינו חשים כאילו זה היה רק אתמול; לאחרים נדמה שחלפו מאז שנות נצח; אך לכל מי שהיה שם, ואף אני ביניהם, זהו פרק חיים שצרוב בליבו לעד, שלא יישכח לעולם. לוחמי חטיבה 500: אנחנו היינו שם!"

ראשון המברכים היה ראש המטה הכללי רב-אלוף בני גנץ, שהביע הערכה רבה לכל הלוחמים על חלקם המשמעותי ותרומתם במלחמת של"ג. זו חטיבה שעמדה במשימה והגיעה לכביש ביירות-דמשק.

אחר כך נעצרה לרגע נשימתם של חלק מהיושבים בקהל, כשנשמעו ברמקולים הקולות האותנטיים מרשת הקשר ולרבים היה נדמה כאילו הם שוב שם בפאתי ביירות:

מח"ט 500 (קודקוד ברד) - אל"מ דורון רובין

מג"ד 195 (3) - רס"ן עמי אבן

מ"מ מג"ד 430 (2) - רס"ן שמעון בן מימון (שב"מ)

מג"ד 601, הנדסה (6) - סא"ל פיני דגן

דורון: "רות, האם אתה מזהה על איזה כביש אתה נוסע? עבור".

עמי: "אני כבר גמרתי לנסוע עליו".

דורון: "רות, האם אתה יודע על איזה כביש (ביירות-דמשק) אתה נוסע? עבור".

עמי: "חיובי, חיובי"

דורון: "רות, יפה מאוד. 3 (עמי) שים לב לאחוריים שלך ובעיקר לאזור של ג'בל קרת סגול 19 (אזור בכביש), סגול 19, עבור".

עמי: "רות".

דורון: "2 (שב"ם) ייכנס משמאלך על השלוחה, על המצוק, ותכניס מסגרת גם שתחפה פה מאחורה, סוף".

דורון: "6 (פיני) כאן קודקוד, עבור".

פיני: "כאן 6 (פיני) רות עבור".

דורון: "כאן קודקוד (דורון), אני צריך אותך, עבור".

פיני: "מקומך?"

דורון: "כאן קודקוד (דורון), מיד אני אגיע, סוף".

קודקוד כתר ( מפקד אוג' 162, תא"ל מנחם עינן) - אל קודקוד ברד (המח"ט אל"מ דורון רובין): "קודקוד ברד, כאן קודקוד כתר בשלך, עבור".

קודקוד ברד– אל קודקוד כתר "כאן קודקוד עבור".

קודקוד כתר - אל קודקוד ברד: "כאן קודקוד כתר. תדע לך שכל מי שנמצא ממך ואחורה, ללא יוצא מן הכלל, מעריץ אתכם על מה שעשיתם, תודה לכולם. אני אגיע אליך תיכף".

אלו היו הקולות בקשר, עת חטיבה 500 הגיע ראשונה ל"שחור" - לכביש ביירות-דמשק. היה זה ב-24 ביוני בשעה 16:30, לאחר יום עמוס קרבות. עם ההגעה לכביש הסתיים הפרק הראשון והמרכזי בלחימת החטיבה במלחמה. ההגעה לכביש היוותה הישג אסטרטגי חשוב ביותר, אשר השפיע על מהלך המערכה כולה. ה"שחור" סימן את ההישג המבצעי החשוב, אך הצבע סימן גם את המחיר.

קרבות החטיבה במלחמת שלום הגליל גבו מחיר כבד מאוד. לוחמים רבים נפצעו ורבים נושאים את הצלקות מאותם ימים עד עצם היום הזה. 46 מלוחמי החטיבה והיחידות שלחמו בצדה נפלו במערכה זו.

הקראת 46 שמות החללים בעצרת, לוותה בנגינתו של רב-טוראי שי לנדרר ז"ל, על פי לחן שחיבר. שי נפל בקרב בעין זחלתא ביום הרביעי למלחמה.

 

 

האב השכול, מר אברהם בר שלום, אביו של אוריה ז"ל, נשא דברים בשם ההורים השכולים. לאחר העצרת כתב מר בר שלום בקבוצת הפייסבוק את המילים הבאות:

למשפחת 'עוצבת כפיר' המורחבת.
עדיין תחת הרושם העז והמרשים של האירוע המרגש בליל אמש, מתוך תחושת כבוד והערכה מרובה - אנו מוצאים לעצמנו חובה חשובה ומיוחדת לחזור ולהודות על קיום עצרת זיכרון מיוחדת זו. 
היה זה אירוע רב משתתפים, מרשים ומרגש, שהסב כבוד רב לעוצבה כולה על כל יחידותיה, חיילים ומפקדים כאחד וכבוד רב לנופלים ולמשפחותיהם.
מירב התודות ליוזמים, למארגנים ולכל אלו שנטלו חלק וסייעו לקיום והצלחת ערבמיוחד בלתי נשכח זה. תודה אישית מיוחדת לכל החיילים והמפקדים שניגשו אלינו וסיפרו חוויות וסיפורים שהיו להם עם בנינו אוריה הי"ד לאורך שירותם המשותף. ההתרגשות הרקיעה שחקים, ופשוט אין אפשרות לתארה.
אכן, היה זה ערב של כבוד, תפארת ותהילה לעוצבה לוחמת מיוחדת זו על חייליה, למפקדיה לנופלים ולמשפחותיהם.
בתודה ובהערכה רבה מעומק הלב 
אברהם ושושנה בר שלום.

זקוף קומה עם זיק של גאווה בעיניו התכולות, עלה לבמה האלוף במיל' דורון רובין, ששימש מח"ט 500 במלחמת של"ג ואלו חלק מן הדברים שאמר:

"30 שנה חלפו להן, מותירות אחריהן אבק זיכרונות, חוויות מלחמה ורעות מופלאה.

באנו היום להתחבק ולטפוח איש על שכם חברו, להיזכר במה שחווינו ועברנו, לאמץ אלינו שוב את משפחות השכול, לעודד את פצועינו, לזכור ולהיזכר בכל אשר עברנו יחדיו.

זכות גדולה לי להיות מפקדה של חטיבה 500 במלחמת שלום הגליל. כבוד גדול היה לי לפקד עליכם ולהובילכם בשדות הקרב הקשים בואכה כביש ביירות-דמשק.

שמות כמו: ג'בע, ג'רג'וע, ג'זין, נהר הבסרי, כפר נברח, עין זחלתא, נבע א צפא, עזניה, עין דרא מנצוריה והמסולעת, בחמדון, ציר העמודים והשחור ההוא, המכונה כביש ביירות-דמשק - הנם לעד חלק ממפת חיינו. יצאנו למלחמה מוכנים, מהוקצעים וחדורי רוח קרב של לוחמים היודעים מלאכתם. רציניים, נחושים מסורים ואמיצים.  אין זה המקום לנתח את מהלכי המלחמה, אך אנצל מעמד זה ואומר כאן לכם בגאווה גדולה: חטיבה 500 ביצעה משימתה, למרות הקשיים ולמרות המכשולים שבדרך. זו החטיבה שהתייצבה על הכביש והודיעה למפקד האוגדה ולרמטכ"ל  שהמשימה בוצעה והושלמה.

אני גאה בכולכם ומודה על הזכות הגדולה שניתנה לי, ללחום לצדכם ולפקד עליכם. רוצה לומר לכולכם תודה ענקית, אתם רשאים, ללא ספק, להיות גאים במעשיכם. אתם הייתם ונלחמתם שם!

מצדיע לכולכם, המח"ט!

בעצרת ניתן מקום לתחושותיהם של הלוחמים שעבורם המלחמה היוותה טבילת אש ראשונה. כיצד הרגישו אז וכיצד הם רואים זאת היום, בפרספקטיבה של 30 שנה אחרי.

בהמשך העצרת הוקדש פרק לקרב הקשה בעין זחלתא.

ביום 8 ביוני 1982 קיבל מפקד חטיבה 500 פקודה לנוע במהירות לכיוון הכפר עין זחלתא, השוכן בהר הלבנון, בשטח הררי תלול, שנתיבי התנועה בו צרים ומפותלים וסביבם צמחייה סבוכה. השליטה על כפר זה הייתה חיונית, משום שעובר בו ציר חשוב. צה"ל רצה לשלוט עליו גם כדי להגן על כוחותיו הנוסעים בכביש וגם כדי לנתק את הכוחות הסוריםמביירות. הקרב בעין זחלתא היה אחד הקרבות המרכזיים שהתחוללו במלחמת שלום הגליל. לאחר קרב קשה ומורכב, שהעמיד דילמות ערכיות קשות, הצליחה החטיבה להשתלט על יעד חשוב זה. קרב עין זחלתא חרוט היטב בתודעה של כל אחד מאנשי החטיבה והיחידות שלחמו לצדה. זהו פצע כואב שמסמל באופן המוחשי ביותר את "רוח החטיבה" וערכיה: ה"רעות", "אחוות הלוחמים", ו"הדבקות במשימה".

המערכה של חטיבה 500  במלחמת שלום הגליל, כללה שורה ארוכה של קרבות עזים, קשים ומורכבים לאורך 100 ק"מ, אשר קצרה היד מלשחזר את כולם. בעצרת הוצג סרטון קצר שהתמקד ביום אחד, 22 ביוני בבוקר, סיפור של חילוץ בדרך ל"מסולעת".

ה"מסולעת" – גבעה במרחק קצר מצפון לראוויסאת אל נאמן, ששימשה כמקור אש של האויב והיוותה מעבר הכרחי. כיבושה ביום השלישי של השבוע השלישי למערכה - אפשר את פתיחת הציר לכיוון כביש ביירות-דמשק. 

בסרטון נפגשו ארבעה חברים לנשק שגורלם נקשר יחדיו:

דני סבוראי - אז סמג"ד 430, גדוד השריון "סערה", בן 32, ששימש כממלא מקום של המג"ד, שפונה במהלך הקרב בעין זחלתא. הוא סיפר על הובלת הכוח, שלוש הפגיעות שספג בטנק שלו, פציעתו, וחילוצו מירי הצלפים הסורים ע"י המ"פ אייל גור-אריה.

אייל גור-אריה – אז מ"פ ז' בגדוד השריון "סערה" (430), בן 22. זכה לצל"ש אלוף על גבורתו, תושייתו וכושר מנהיגותו. אייל סיפר כיצד חילץ את הסמ"פ שלו - קובי ולבר, שנפצע קשה מאוד במסולעת, וכן את הסמג"ד הפצוע דני סבוראי, לקח פיקוד על הגדוד והוביל אותו קדימה עד לכיבוש המסולעת.

קובי ולבר – אז סמ"פ ז' בגדוד השריון "סערה" (430), בן 21.5. לקח חלק פעיל וחשוב עם פלוגתו בקרב בעין זחלתא – השמדת הטנקים הסוריים, מהלך שהשפיע מוראלית על הלוחמים. כאשר חזר מחופשה לאחר הקרב, הצטרף לצוות אחר, נשלח לעמדה ב"מסולעת" ושם ספג ביום ג', 22 ביוני 1982, בבוקר, פגיעה ישירה של טיל בטנק. הייתה זו פגיעה ראשונה של טיל, שגרמה לתגובת שיתוק קשה בקרב הלוחמים. קובי חולץ מהטנק פצוע אנוש ע"י המ"פ אייל ופונה ע"י צנחנים במיל'. הוא ניצל בזכות הטיפול הרפואי המיידי שקיבל מידיו של ד"ר (סרן) ארתור פולק. תוך שעה נותח בבי"ח רמב"ם, לאחר שפונה במסוק ממרחק של שני ק"מ מביירות. קובי פגש לראשונה את הרופא שהצילו בצילומים לקראת העצרת.

ד"ר ארתור פולק – אז סרן, רופא של גדוד הנח"ל 932, שזכה בצל"ש הרמטכ"ל בגין הטיפול המסור ביותר ממאה פצועים שעברו בתאג"ד שלו, גם תחת אש. ד"ר פולק הציל חיילים רבים ממוות. לאחר המלחמה שירת במספר תפקידים והשתחרר כרס"ן, לאחר שמילא תפקיד רופא חטיבתי. כיום הינו פרופ' קרדיולוג, מנהל מחלקת טיפול נמרץ לב ומנהל המחקר הקליני בביה"ח "הדסה" עין כרם.

 


קובי ולבר ואייל גור אריה במפגש הפלוגתי בעצרת

 

אחד הרגעים האנושיים המרגשים בעצרת, היה מעמד ההוקרה לרס"ן במיל' צוקית אהרון. חוסן רב נדרש ממספר לא קטן של לוחמים ובני משפחותיהם, גם במלחמתם הפרטית והמשפחתית: התמודדות עם שכול ואובדן, ומאבק יומיומי להחלמה ולשיקום של הפצועים. במלחמה פרטית זו שימשה כצוק איתן ויציב רס"ן במיל' צוקית אהרון.

צוקית שימשה כעוזרת ראש מדור נפגעים של גייסות השריון במהלך מלחמת שלום הגליל ולאחריה. במסגרת תפקידה טיפלה בפצועי המלחמה ובמשפחותיהם וליוותה את המשפחות השכולות. במהלך עבודת התחקיר לקראת עצרת זו, עלה רבות שמה של צוקית, אשר תוארה כאישה נפלאה ואמפאתית, שהפכה לידידת נפש לפצועים ולמשפחותיהם.

לבמה נקראו קובי ולבר - סמ"פ ז' בגדוד 430 ועודד לנדנר - מ"פ מ' בגדוד 195, אשר היו מן הפצועים הקשים ביותר במערכה זו, כדי להעניק תעודת הוקרה לצוקית אהרון. ההתרגשות של כולם הייתה רבה עד מאוד.

בסיום העצרת, כאשר המנחה אמר בדברי הסיכום ש"העצרת הוכיחה שחטיבה 500 - שלחמה במלחמת שלום הגליל, חיה, נושמת ובעיקר לא שוכחת את לוחמיה, מוקירה ומצדיעה לכולם יחדיו: לגדודי השריון: 'אדם', 'גור' ו'סערה', לפלוגת וקנין, לגדוד הנח"ל 932, לגדוד ההנדסה 601, ולגדוד הצנחנים 9263 'סלע'" - הזדהו הלוחמים עם תחושת האחווה המשותפת של השריון, החי"ר וההנדסה, חיילי הסדיר והמילואים, תחושה חזקה של אחים לנשק, אז והיום.



צוקית אהרון במפגש עם פצועים

 

מאז העצרת, ממשיכים הלוחמים ובני המשפחות להעלות את רשמיהם בקבוצת הפייסבוק. מפגשים פלוגתיים נוספים התקיימו, ועוד רבים מתוכננים.

כפי שהיטיב לבטא זאת  בפייסבוק סא"ל (במיל') אביאל ג'ראפי, ששימש במלחמה קמ"ן חטיבתי:

"לוחמי חטיבה 500, עברו יומיים ואני עדיין נרגש ונפעם מהעוצמה של הכנס. זה היה כנס שחיבר זיכרונות לוחמים, אחוות לוחמים, התרגשות עד כדי דמעות, אהבה, פרגון הדדי שאין לו אח ורע בשום מסגרת שהכרתי עד היום, כנס שיישאר בזיכרוננו לעוד מאות בשנים."

התגובות מרגשות ונותנות תחושת סיפוק אדירה לכל מי שלקח חלק בפרויקט חשוב ומשמעותי זה.

אני גאה, שניתנה לי הזכות להיות שותפה ולתרום לאיסוף המידע, שימור הידע, תיעוד הזיכרונות, הסיפורים האישיים והמחשבות ולהעלותם על הכתב בדרך יצירתית שהולמת מורשת קרב מפוארת שכזו.

עבור לתוכן העמוד