"המפרץ" שפתח את החזית האזרחית

25/02/2014

 

 

ב-28 בפברואר 1991, לפני 23 שנים, הסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה . זה היה הצעד האחרון של הקרב האווירי והיבשתי של צבאות הקואליציה לשחרור כוויית מהכיבוש של עיראק וסוף ירי טילי סקאד מעיראק לעבר ישראל.

 

מלחמת המפרץ היתה העימות המשמעותי הראשון על העורף הישראלי, הגם שכבר במלחמת העצמאות הטילו מטוסים מצריים פצצות על תל אביב ובמלחמת ששת הימים ירו העיראקים טילי קרקע-קרקע לעבר עפולה ובסיס רמת דוד ואף שגרו יעף של מטוסים עיראקיים לנתניה.

 

ב-2 באוגוסט 1990 פלשו כוחות עיראקיים לכוויית השכנה. המנהיג העיראקי סדאם חוסיין החליט לאחר מלחמת עיראק-איראן, כשעיראק מובסת על ידי המשטר החדש באיראן, כי בפלישה לכוויית העשירה בנפט הוא ישקם את ארצו ואף יספח את כוויית. כווייית הוקמה ב-1932 על ידי הבריטים, לאחר שנים שהיתה במסגרת האימפריה העותומנית חלק מממלכת עיראק. הצבא העיראקי נכנס בכוח רב באוגוסט 1990 וסדאם מינה את בן-דודו למנהיג כוויית, "החבל ה-19 של עיראק", כפי שכינה זאת המנהיג העיראקי.

 

תוך שעות מהפלישה קבלה מועצת הביטחון החלטה (מס' 660) לגינוי הצעדים הצבאיים ובהמשך סנקציות כלכליות על עיראק. החשש במערב היה כי עיראק תמשיך לעבר סעודיה וכך תשלוט על שדות נפט עצומים

 

31 מדינות המערב וערב התאגדו ביוזמת ארה"ב ובפיקודה למתקפה על העיראקים במסגרת שהעמידה כוח של כמיליון חיילים בפיקודו של הגנרל האמריקני שוורצקופף. ניתן אולטימטום לעיראקים להוציא את כוחותיהם מכוויית עד 15 בינואר 1991. העיראקים סרבו להיכנע לאולטימטום.

 

בבוקר 17 בינואר 1991 החל מבצע בינלאומי "סופה במדבר" במתקפה אווירית. ביום אחד ביצעו מטוסי חילות האוויר של מדינות הקואליציה יותר מ-1,000 גיחות במגמה להשמיד את חיל האוויר העיראקי ומתקני הנ"מ שלו. בהמשך פעלו כוחות הקרקע ושחררו את כוויית עד להפסקת האש ב-28 בפברואר. העיראקים ניצלו את תקופת שהייתם בכוויית לאיים על ישראל ואף ערכו כמה ניסויים בירי טילי קרקע-קרקע. היה חשש כי יש בידי העיראקים נשק כימי ועל כן ציידו את הציבור בישראל בערכות מגן החל מנובמבר 1990.

 

בדרג המדיני התנהלו כל אותה עת דיונים על המעורבות שעל ישראל לנקוט בסכסוך הבינלאומי המתהווה. ישראל גם זכרה, כי עיראק איימה בתגובה על תקיפת הכור הגרעיני עשר שנים קודם והעבירה לעיראקים מסרים על "זרועו הארוכה של צה"ל".

 

ההנהגה הישראלית בראשות יצחק שמיר ראש הממשלה, משה ארנס שר הביטחון, דן שומרון הרמטכ"ל, הובילה מדיניות שקולה לפיה ישראל לא מתנדבת להילחם בעיראק אלא אם תותקף באופן רציני. במהלך ארבעים יום מ-17 בינואר ירו העיראקים 40 טילים בעלי ראש קונבנציונלי לעבר ישראל. אחד הטילים פגע והרג אזרח ישראלי ברמת גן. כמה מאות נפצעו, רובם קל, רבים מחרדה. טילים פגעו ברכוש, עיקר הנזק היה ברמת גן.

 

הציבור הישראלי היה ממושמע מאד, נהג על פי כללי ההתגוננות אשר שודרו ברדיו ובטלוויזיה על ידי דובר צה"ל תא"ל נחמן שי. קול ישראל וגלי צה"ל קיימו אולפן משותף בירושלים, שהיתה בטוחה יותר. היתה זו הפעם האחרונה שקיימו בארץ שידור רדיו משותף במלחמה.

 

בסיומה של המלחמה וכלקח ממנה הוקם פיקוד העורף, מפקדה צבאית ייעודית להכנת האוכלוסייה האזרחית לחירום, להצלת חיי אדם בעת פגיעות במרחב האזרחי מירי תלול מסלול – טילים ורקטות. לימים הוקם גם משרד ממשלתי מיוחד, "המשרד להגנת העורף", המופקד על הכנת החזית האזרחית במתקפה, לשמירת רציפות תפקודית במצבי חירום ואסונות טבע ולחיזוק החוסן הלאומי בחירום.

עבור לתוכן העמוד