מ"השחר" עד "דובדבן" – מסתערבים פעילים בשטח

18/02/2014

מחשבות יצירתיות על "מסתערבים", אנשים המתחזים לערבים ומקיימים פעולות מבצעיות ואיסוף מודיעין, מלוות את הפעילות הציונית עוד שנים לפני קום המדינה.

 

אחת הפעולות הללו בוצעה ב-1941. בחודש מרס 1941 גברו הידיעות כי הגרמנים עלולים לחדור לסוריה כדי לסייע לעיראקים במלחמתם בבריטים. משה שרתוק , ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ופולוק, נציג המודיעין הבריטי בארץ אז, סיכמו כי יש להתחיל מיידית במעשי חבלה נגד יעדים בסוריה ולבנון. גולת הכותרת של המבצעים המשותפים היתה שיגור כ"ג יורדי הסירה במאי 1941 שנסתיימה באסון, כולם נספו.

 

בתחילת מאי 1941 הוחדרו לסוריה מוסווים כערבים אנשי ה"המחלקה הסורית" של ה'הגנה', ביניהם ישראל בן-יהודה ("עבדו"),חיים לבקוב, יוסף קוסטיקה , ירוחם כהן וג'וש פלמון. הרשת העבירה את הידיעות לירושלים בדרך מורכבת – השידור מדמשק נקלט בחיפה ומכאן הועבר לירושלים בטלפון או על ידי בלדר. המידע היה על המטוסים החונים בשדות התעופה בלבנון, על מקומות תדלוק אפשריים למטוסים הגרמניים בדרכם לעיראק ועל תנועות הצבא הצרפתי בסוריה.

 

לקראת שיגור הכ"ג יצא אחד המסתערבים שכבר חדרו לסוריה, יוסף קוסטיקה, לסייר באזור בתי הזיקוק בטריפולי. "הרשת הסורית" היתה אחת שהצליחה מבין עשרות תכניות לפריסת רשת מודיעין ברחבי המזרח התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה, כיוון שהבריטים העדיפו את הנאמנות של יהודי ארץ ישראל על פני המינהל הצרפתי והערבי בסוריה ולבנון.

 

סמוך להקמת הפלמ"ח הוקמה מחלקה ערבית שכונתה "השחר" ופעלה מ-1943 עד 1950. היחידה נועדה לפעול בעומק שטח האויב לצורך איסוף מודיעין ולפעולות מבצעיות נקודתיות. חברי המחלקה הערבית התחזו לערבים ופעלו כבודדים או כזוגות בלבד. הם נערכו לפעילות מבצעית כנגד מעשים עוינים של ערבים בארץ ישראל ובמקביל התאמנו לפעולות בארצות ערב השכנות. חלק מההכשרה היה למשימות ימיות אשר דרשו יכולת מבצעית מיוחדת.

 

אנשי "השחר" הצליחו למצוא מאגרי נשק של ערבים בארץ ובצעו פעולות תגמול כנגד אנשי הכנופיות שתקפו יהודים. הם גם דאגו לפזר כרוזים בסוריה ולבנון, במסגרת תחום פעילות חדש של לוחמה פסיכולוגית (ל"פ). באוגוסט 1948 הפכה מחלקת "השחר" ל-ש.מ. 18,"מחלקה לתפקידים מיוחדים", אחת מיחידות שירות המודיעין החדש שהוקם בצה"ל. בימי מלחמת העצמאות פעלו כמה מאנשיה במדינות ערב.

 

זו היתה היחידה האחרונה של הפלמ"ח אשר פורקה בשנת 1950. עם פירוקה התגייסו רבים מחבריה לשירותי המודיעין השונים. בשנת 1957, בתקופת ראש אמ"ן יהושפט הרכבי ,הוקמה יחידה חדשה של "מסתערבים" מתוך יחידת האם 154, שהיתה היחידה להפעלת סוכנים באמ"ן. אבי היחידה היה אברהם ארנן.

 

בתחילה גויסו אליה רק יוצאי עדות המזרח, יודעי ערבית. יחידה זו התפתחה לסיירת מטכ"ל המיתולוגית וחייליה היו החל משנת 1960 בעלי רקע כללי שונה מה"מסתערבים" הקלסיים. מייסדה ומפקדה הראשון של סיירת מטכ"ל היה אברהם ארנן. דור חדש של יחידות מסתערבים בצה"ל הוקם ביוזמתו של אלוף פיקוד המרכז אהוד ברק בשנת 1986 עוד לפני תחילת ההתקוממות העממית בשטחים. עיקר נסיונן אז היה בשנות האינתיפאדה הראשונה, "דובדבן" ביהו"ש בפיקוד המרכז ו"שמשון" ברצועת עזה בפיקוד הדרום.

 

מאז הקמתה ביצעה יחידת דובדבן אלפי פעולות מבצעיות בגזרת יהודה ושומרון בשיטות מתקדמות מאד של הסתערבות. היחידה קיבלה תפנית מבצעית לאחר הסכמי אוסלו, מאז שצה"ל לא שהה עוד במרכזי הערים הפלסטיניות ונוצר צורך ליכולת כניסה חשאית למרכזי אוכלוסייה. מפקדה הראשון של "דובדבן" היה אורי ברלב, לימים ניצב במשטרה.

 

 

עבור לתוכן העמוד