תקלה מודיעינית, גבורה בשבי

8/12/2013

ב-8 בדצמבר 1954 יצאו חמישה חיילי צה"ל מחטיבת הצנחנים ומגולני למשימה מודיעינית של התקנת מתקן ציתות ברמת הגולן הסורית, סמוך לתל פח'ר. החוליה אומנה ותודרכה על ידי בני זאבי, קצין מודיעין בפיקוד הצפון, מי שהיה לימים מפקד יחידת הפעלת הסוכנים (יומינט) באמ"ן ולאחר מכן בתפקידי מפתח במוסד.

עקב הסתבכות התגלתה החוליה בתחילת הפעילות המבצעית ונתפסה על ידי הסורים. החיילים, סגן מאיר מוזס - המפקד, סמל מאיר יעקבי, רב"ט אורי אילן, רב"ט ג'קי לינד וטר"ש גד קסטלניץ, הועברו לחקירות קשות והושמו בשבי בכלא אל מאזה בדמשק.

ארבעה ימים לאחר מכן, ב-12 בדצמבר, חדר למרחב האווירי של ישראל מטוס נוסעים בטיסה מדמשק לקהיר ובו עשרה נוסעים ואנשי צוות, אחד מהם אמריקאי והשאר ערבים. המטוס הונחת בשדה התעופה לוד וניתן היה לראות באנשים שבידי ישראל "קלף מיקוח" לחילופין עם חיילינו בשבי הסורי. ראש הממשלה משה שרת, אשר לא היה מעורב במהלך היירוט, דרש משר הביטחון פנחס לבון ומהרמטכ"ל משה דיין לשחרר את הנוסעים והמטוס, מתוך תפיסת עולם כי מדינה דמוקרטית המכבדת את החוק הבינלאומי אינה מחזיקה בנוסעים אשר חדרו בטעות למרחב האווירי.

שרת, אשר היה במערכת יחסים מתוחה עם לבון ודיין, הבין היטב כי יש בידינו אנשים שיכלו לשמש קלף מיקוח או לפחות לחץ על הסורים להחזרת חיילינו בתמורה, אך לא רצה לקשור בין הדברים. כדי להרגיע את מצפונו הוא שוחח עם ח"כ פייגה אילנית, אמו של אחד החיילים השבויים, אורי אילן. אילנית, חברת כנסת מטעם מפ"ם, הסכימה לדעתו של ראש הממשלה שרת. במערכת הביטחון ובצה"ל זעמו על החלטת ראש הממשלה, כי סברו שניתן היה לנצל את סמיכות המקרים של יירוט המטוס והחיילים בשבי הסורי.

לימים פרסם דן מרגלית כי ארגונים בינלאומיים הציעו לחברת הכנסת אילנית לפעול לשחרורו של בנה, אורי, אך היא התנתה זאת רק בשחרור כל חמשת החיילים. ב-13 בינואר 1955 התאבד אורי אילן בכלא הסורי, לאחר שלא יכול היה לעמוד בעינויי החקירה. הסורים מיהרו להחזיר את גופתו עוד באותו יום כדי להסיר ספק כי הוא לא מת מעינויים, אלא מהתאבדות.

בהלוויתו ספד לו הרמטכ"ל משה דיין: "החייל בן הי"ט, אורי אילן, נשא על גופו הצעיר ובכוח רצונו הנחוש את משימת הביטחון של עמו, עד אשר הגיע לגבול יכולתו ואז גבר רצונו על גופו. אורי בא עד קצה דרכו. על גווייתו הקרה, החוזרת למולדת, הייתה צמודה פתקה ובה זעקתו האחרונה: לא בגדתי! דגל הצבא מורכן לפניך – החייל העברי, אורי אילן".

בדצמבר 1955, שנה אחרי נפילת החוליה בשבי, יצא צה"ל למבצע "כנרת" (בשם הצבאי "עלי זית"), כשמטרת המשנה היתה גם לתפוס חיילים סוריים, לאחר שכל הניסיונות לשחרור שבויינו עלו בתוהו. במבצע כנרת נפלו שישה חיילי צה"ל, נהרגו כחמישים חיילים סורים ושלושים וחמישה נלקחו על ידינו בשבי.

במרץ 1956 הסכימו הסורים לחילופי שבויים ואז הוחזרו ארבעת חיילינו. בצעד חריג מאין כמותו, פעם ראשונה ויחידה בתולדותינו, הועמדו מפקד הפעולה סגן מוזס וסגנו מאיר יעקבי לדין על גילוי סודות במהלך שבי. יעקבי נפל באותה שנה במבצע קדש ואילו מאיר מוזס טוהר רק בשנת 1969.

בשנת 2005 קיבל מוזס חנינה מוחלטת מנשיא המדינה והועלה לדרגת סא"ל. ב-2007 העניק שר הביטחון ברק את צו החנינה המקורי לאמו של יעקבי.

 



תא"ל (מיל') אפרים לפיד, חוקר היסטוריה צבאית, לשעבר דובר צה"ל

עבור לתוכן העמוד