טרגדיה של טעויות – האם ניתן למנוע אותן?

18/10/2012

לאחרונה יצאו לאור שלושה ספרים חדשים אשר עוסקים במחדלי מלחמת יום כיפור - ספרו של אבירם ברקאי "על בלימה - סיפור לחימתה של חטיבה 188 ברמת הגולן", ספרו של עמנואל סקל "הסדיר יבלום?", הדן בהרחבה במחדלי מלחמת יום כיפור בחזית המצרית, וספרו של שמואל גורדון "30 שעות באוקטובר", אשר מנתח ומבקר את הפעלת חיל האוויר בתחילת המלחמה.

 

שלושת הספרים מצביעים על מספר גדול של החלטות שגויות שגרמו לתוצאות חמורות מאוד. שלושת הספרים עוררו אצלי את השאלה - האם יש מכנה משותף לטעויות המפקדים? והאם ישנן דרכים להקטין את הסיכוי שמפקדים ברמות הגבוהות יבצעו שגיאות, לעיתים גסות בניהול המלחמה?


במאמר להלן העליתי את התובנות האישיות שלי בעקבות קריאת הספרים. ניסיתי להצביע על הסיבות אשר גרמו למרבית הטעויות ולהציע  כיווני פעולה כדי להקטין את הסיכוי לטעויות בעתיד.

 

 

רקע – הקושי להכין את הצבא למלחמה

את ניתוח טעויות הפיקוד העליון של הצבא יש לבחון לאור העובדה שהכנת הצבא ומפקדיו הבכירים למלחמה היא משימה קשה מאוד. הצבא אומנם מתכונן למלחמה, אבל האימונים, התרגילים, הפקודות והנהלים אשר באים להכין את הצבא למלחמה, הם תחליף חלקי מאוד לדבר האמיתי - המלחמה.


צבא נבנה כדי לנצח במלחמה אבל נדרש לעמוד במשימה זו רק לעיתים רחוקות מאוד, וכל פעם במצב ותנאים שונים לגמרי מהמלחמה הקודמת. ארגונים אזרחיים רגילים, אשר מבצעים את ייעודם בצורה שוטפת, לומדים מניסיונם, משפרים תהליכים ושיטות, ומגיעים להישגים לאחר תהליך מתמשך של שיפור. הצבא, לעומת זה, נדרש להכין את עצמו למצב שאיננו מוכר למרבית מפקדיו ואין ביכולתו לתרגל אותו ולהשתפר בהדרגה. הוא נדרש לתפקד בצורה מיטבית מהרגע הראשון בו פורצת מלחמה.


מפקדי הצבא וחייליו, גם אם השתתפו במלחמה בעבר, רק חלק קטן מאוד מהניסיון שרכשו בה יהיה רלבנטי במלחמה הבאה. הטכנולוגיה השתנתה, האויב והתנאים השתנו, בקיצור, זה סיפור אחר לגמרי. ביסוס הצבא על כוחות מילואים רק מחריף את הבעיה.

 

המסקנה – הצבא אף פעם איננו מוכן למלחמה בצורה מושלמת, לכן צריך לקחת בחשבון סיכוי משמעותי לתקלות ושיבושים בהפעלת צבא בעיקר בימים ראשונים של מלחמה, במיוחד כאשר היוזמה היא של האויב. על הצד המופתע לנקוט צעדי זהירות מרביים, בתכנון מהלכים פשוטים אשר צופנים פחות סיכונים גם במחיר ויתור על הישגים מידיים.

 

 

טעויות מפקדים בכירים בניהול המלחמה

המאמר מתבסס בעיקר על הטעויות בקבלת החלטות במלחת יום כיפור, אבל נכון לכל מלחמה. בחרתי בחמישה נושאים אשר למיטב הבנתי היוו סיבה או תרמו לרוב המכריע של טעויות מפקדי הצבא:

  • כישורי מפקדים בכירים
  • תמונת מצב לקויה
  • עודף ביטחון וזלזול באויב
  • הורדת פקודות לא ברורות
  • שילוב לא נכון של חיל האוויר בקרב היבשתי

 

 

כישורי מפקדים בכירים

לא מעט מפקדים בכירים הוחלפו במהלך מלחמות או שמונה מעליהם או לצידם מפקד בכיר יותר (כדי להימנע מהצורך להחליפם). השגיאות הרבות של האלוף גונן הביאו למינויו של ברלב כמפקד החזית מעליו. עמנואל סקל מציין שהיו מחשבות גם על החלפתו של מפקד חיל האוויר האלוף בני פלד וכן שדדו לא הכיר את חזית הדרום מספיק טוב. 


בחלק גדול מהמקרים אשר נדונים בספרים הנ"ל טעויות של מפקדים זוהו בזמן אמיתי על ידי פיקודיהם, אולם האחרונים לא ניסו או לא הצליחו לשנות את החלטת המפקד.

 

המבנה ההיררכי של הצבא מקנה למפקדים העומדים בראשו כוח ואוטוריטה רבים מאוד. אלה עלולים להחליש ולדכא ביקורת וחשיבה עצמאית ולגרום, במקרים רבים, לקבלת מרות ללא שיקול דעת מספיק וחשש או הססנות מהבעת דעות הנוגדות את דעת המפקד, בעיקר אם הוא בעל אופי דומיננטי ומשדר חוסר סובלנות ובוז לכפופים לו. מצב זה מחריף מאוד בזמן מלחמה, בעיתות לחץ. 

 

 

מה ניתן לעשות?


הקמת מערכת בקרה למפקדים בכירים אשר מדווחת לרמה הממונה על המפקד אותו היא מבקרת. בראש הגוף המבקר צריך לעמוד קצין בדרגתו של המבוקר או בדרגה יותר גבוהה, רצוי ותיק ממנו. מערכת הבקרה צריכה לכלול גם מטה מצומצם אשר מסוגל לבחון נתונים והחלטות.

 

קרוב לוודאי שאם מיום הלחימה הראשון מוטי הוד היה מלווה את בני פלד ומבקר את החלטותיו, ובר לב היה מלווה את גונן ומבקר את פעילותו, היו נמנעות חלק גדול מהטעויות של מפקדים אלה.


פתרון זה הונהג באופן מעשי בעבר, אבל רק לאחר שמפקדים בכירים ביצעו טעויות כואבות ומפקדיהם חשו שאינם בוטחים ביכולותיהם. מערכת בקרה שתיבנה ותונהג כנורמה בדרגי הפיקוד הבכיר עשויה לחסוך בטעויות.



שימוש במבחני השמה. סביר שנבחרו לתפקידים הבכירים הקצינים שהוערכו כטובים ביותר. השאלה הנשאלת היא אם לדרג הממנה אותם יש כלים מספיק טובים להערכת המפקדים הבכירים, בעיקר לכישוריהם לנהל מלחמה. ייתכן שיש מקום להשתמש במבחני השמה שיותאמו למפקדים בכירים ככלי מקצועי ואובייקטיבי הבא לסייע לדרג הממנה.


חינוך. הטמעת החשיבות של התייעצות ופתיחות לדעות של קציני המטה ומפקדים כפופים. במרבית המקרים הם מגלים החלטות שגויות ויכולים להביא לתיקונן. 

 

 

תמונת מצב לקויה

חלק גדול מאוד מההחלטות השגויות נבעו מכך שלמפקדים לא הייתה תמונת מצב נכונה. היה מחסור חמור במידע עדכני על הערכות וכוונות האויב, לא היו נתונים מעודכנים על מצב כוחותינו והמפקדים לא היו מודעים לפער העצום בין תמונת המצב שהייתה להם לבין המצב בשטח.

 

התפתחות טכנולוגית המידע ואמצעי המודיעין בעשורים האחרונים שיפרו מאוד את תמונת המצב של המפקדים, אולם נראה שגם טכנולוגיית המידע המתקדמת לא מצליחה להעביר את המצב בשטח בצורה מלאה. גם במלחמת לבנון השנייה חזרה התופעה של חוסר הבנת המצב בשטח על ידי מפקדים שהסתמכו על אמצעים טכנולוגיים ונשארו במוצבים עורפיים. נראה שאין תחליף למגע בלתי אמצעי של מפקדים עם הרמה עליה הם פוקדים, מסכי הטלוויזיה לא מעבירים את תחושות האנשים שבשטח ואת בעיותיהם.

 

מערכות המידע והמודיעין הן מערכות רגישות שעשויות להיפגע ולקרוס בזמן מלחמה והסתמכות טוטלית עליהן מסוכנת. חשוב מאוד לוודא שהן מוגנות ובעלות יתירות ושרידות גבוהות, וללמוד לתפקד גם כאשר חלק מהמערכות או מקורות המידע משתבש.



עודף ביטחון וזלזול באויב

חלק ניכר מטעויות המפקדים נבע מזלזול ביכולתו של האויב ומעודף ביטחון עצמי. 


שאלה - האם יש קשר בין מאפייני אישיות של "ביטחון עצמי רב", המביא לזלזול באויב ,לבין קידום בתפקידי פיקוד? האם ייתכן שקצינים בעלי ביטחון עצמי רב, אשר מועדים לזלזל באויב, מקודמים לתפקידים בכירים יותר מקצינים שאינם בעלי תכונה זו? הדרך להתמודד עם עודף ביטחון וזלזול באויב היא, בעיקרה, חינוכית, ונוגעת גם בכישוריהם של המפקדים הבכירים, שנדונו בסעיף הקודם.

 

 

הורדת פקודות לא ברורות

פקודות לא ברורות, ללא נוהל קרב סדור (גם לא חפוז), גורמות לאי-הבנות ולטעויות. בערפל הקרב והלחצים הכבדים המופעלים על מפקדים יש חשיבות עליונה לכך שתהליך הורדת פקודה ייעשה בצורה מסודרת, על פי הנהלים, ויעבור את תהליכי האישור.


הפתרון – דווקא במצבי לחץ יש להקפיד על שמירת נהלים ועבודת מטה מסודרת.

 

 

שילוב לא נכון של חיל האוויר בקרב היבשתי

חיל האוויר יכול להשפיע בצורה דרמטית על הקרב היבשתי. הוא לא יכול להכריע אותו, אבל יכול לשנות בצורה מהותית את ההישגים והאבדות.

 

חיל האוויר לא יכול היה לעצור את המצרים והסורים מלחצות את התעלה והמכשול ברמה"ג, אולם יכול היה לעכב ולשבש את ההתקדמות בצורה משמעותית אילו הופעל כראוי למשימה זו.  בכל קרבות הגבורה שניהל צה"ל, כמו גבעת התחמושת, החווה הסינית, כיבוש החרמון ואחרים, ניתן היה לחסוך חלק ניכר מהאבדות אילו הופעל חיל האוויר בצורה מושכלת.

 

כלקח ממלחמת יום כיפור הוקמה היחידה לשיתוף פעולה בין חיל האוויר לכוחות היבשה, אבל יחידה זו סיפקה מענה חלקי מאוד לבעיה, כי לא קיבלה את האמצעים והעדיפויות הדרושים. 

 

הקושי האובייקטיבי לשלב אוויר בקרב היבשתי והחשש מפגיעה בכוחותינו הביאו להתפתחות תורת לחימה שהזניחה את הסיוע הקרוב וראתה בו רע הכרחי שנועד רק למקרים חריגים במקום מפתח להישגים.

 

כדי ליצור יכולת סיוע רלבנטי לקרב היבשה דרושים אמצעי שליטה, מודיעין מטרות וכוח אדם מיומן ואלו חסרו בצה"ל.


מבצע "עופרת יצוקה" הוכיח שכאשר מרכזים אמצעים וכוח אדם מקצועי ניתן להגיע לשילוב מוצלח מאוד של חיל האוויר בלחימה היבשתית. עומדת עדיין השאלה אם גם במלחמה בהיקף רחב יש לצה"ל יכולת לתת סיוע רלבנטי לכוחות היבשה.

 

 


 

הכותב הוא מנהל מרכז מידע במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, שרת כטייס קרב בחיל האוויר, מילא תפקידי פיקוד ומטה ושרת ביחידה לשת"פ.

 

תודה לתא"ל (מיל') גיורא זורע על הערותיו.

עבור לתוכן העמוד