קינה על הנופלים במלחמת יום כיפור

השנה ימלאו 39 שנה למלחמת יום כיפור, שבה נפלו 2,222 חיילי צה"ל. אל"מ (מיל') ד"ר שמואל גורדון, טייס וקצין בכיר בחיל האוויר, בקינה לזכרם
24/09/2012

כה אהבנו, ביכינו אתכם, זכרנו מעלותיכם;
נותרנו אבלים ומעטים, רק השנים סגרו את הרווחים.
זוכר אתכם שורות אין-סופיות, עוטים כחול-לבן, נשים בוכיות;
נישאים על כתפי חיילים כושלים, תחת כובד המשא והפחדים.

שכובים בארונות פניכם קפואים. "במותם ציוו לנו את החיים";
"לא נהרגו לשווא" ועוד קלישאות, משקרים לעצמנו באותן נחמות;
מכזבים בנחישות לתבונתנו, נמנעים להסתכל אחד לשני בעינינו;
לא לשאול אם מותכם היה מחויב, או אולי להודות שנפלתם לשווא. 

האדרנו את חייכם וסופכם, התעודדנו בקידוש מותכם.
איני מזלזל בכושרם של אויבינו, הם שלחמו, מידיהם נפגענו,
לא הבנו, גם לא אתם, שהכל אפשרי גם לו חייתם.
האויב ירה ופגע, הרג ופצע, אך המשגים שלנו גרמו לתוצא;

צוות טנק שטעה ביום השני ועלה היישר על מארב קטלני;
טייס בלילה בתחילת הלחימה איבד התמצאות ונכנס לאדמה;
מפקד שדיווח היכן יתמקם, חטף מטח פגזים מדמם;
הם שגו והלכו אל מותם המיותר, בקרב בלימה קשה ואכזר.

לא האויב גרם לנפילתם אלא הם עצמם במו ידם.
גם אנו שנותרנו לחיות, נוצרים בלבנו שגגות דומות.
מזלם הרע של הנופלים אחינו, מזלנו החיים בסתיו ימינו.
האם מלחמה הרת-גורל מזכה נפילתו של כל חלל?

כאוס ושגיאות הם טבעה של מלחמה, ומוות חסר תכלית הוא עובדה עגומה.
כמעט כל אבדה מבצעית, ניתן למנוע בגיבוש התכנית 
אפשר להציל בחשיבה מקדימה, ולהיפגש בשש אחרי המלחמה.
אין צידוק גם במלחמה צודקת, למות לוחמים חסר תועלת.

 אלו אשר לב וכליות בוחנים, יודעים מי האחראים.
מקורם של תבוסה וכשלון, בהוראות ופקודות חסרות הגיון
עם אמיץ היינו, חזק וסומא, מזנק לקרב עוטה חגא ואימה;
רק טפש-טפלות קיבעון ושגגות הפכו שדות קרבות לבתי קברות.

בהחלטות שגויות לא לגייס מילואים, להישאר בתעלה, לא לפנות מעוזים,
לצאת למתקפות-נגד אבודות - שילמה ישראל מאות קורבנות.
נהגנו בקלות ראש, בקשיות עורף; טובים מאיתנו לא הגיעו לחורף.
גזר הדין שגזרו מנהיגינו, הוציאו לפועל הקשים באויבינו.

איש לא יחצה חזרה, את נהר הלתה הנורא;
שוב ישוב בזבוז חיים, לא נגיע לימים שלווים;
תעינו, תעתענו, מהאמת התחמקנו, האם למדנו לקח האם החכמנו?
ייתכן שלעולם לא נשתנה, אשר היה הוא הווה והוא יהיה.

כה אהבנו, ביכינו את מותכם, זכרנו את מעלותיכם;
שכובים בארונות, פניכם קפואים, ובמותכם ציוויתם לנו חיים.
המלאך לא בלם את המאכלת, שהחזיקה יד אברהם המונפת.
כמעט נטול תקווה שואל: מי יעשה שלום על ישראל?
ונאמר אמן.

עבור לתוכן העמוד