מלחמת ששת הימים: הניצחון הגדול והמקרים הרבים

2/07/2017

ב-5 ביוני 1967, בשעה 7:00, אסף המח"ט "רפול" רפאל איתן, מפקדה של חטיבת הצנחנים הסדירה 35, את מפקדי היחידות ואמר: "עוד מעט תביטו מעלה ותראו את מטוסי חיל האוויר החוזרים מתקיפות במצרים. בעוד מספר דקות אודיע בקשר 'סדין-אדום' ותתחיל המלחמה. נבקיע היום את מערכי רפיח האימתניים וננצח במלחמה!"                                                              

זה היה רגע היסטורי עבורי. אחרי הכוננות והדריכות אנחנו יוצאים למלחמה להסיר את טבעת החנק מעל המדינה.

השינוי הדרמטי באזור החל ביום העצמאות ה-19 למדינה, בעת מצעד יום העצמאות, כאשר אנחנו מאבטחים את המצעד בירושלים. הכוננות החלה בעת הודעת הנשיא המצרי נאצר כי הורה לצבאו להיכנס לסיני ולהיערך למלחמה נגד ישראל, איום ממשי על המדינה. במשך הימים גם הצבא הסורי נכנס לכוננות תקיפה – היו מי שהגדירו את המצב כאיום קיומי על המדינה הצעירה.

החטיבה הייתה מאומנת ומוכנה למלחמה. "רפול", המח"ט הנערץ, פיחוטקה הסמח"ט, מג"ד 890 יאיר תל-צור, מג"ד 50 טיבי שפירא, מח"ט הטנקים שבהקמה 401 אורי בראון, מפקד הסיירת מתן וילנאי – כוח מטכ"לי, גדוד 202 בפיקוד צבי בר סופח לחטיבה שכבשה את עזה, ואני מפקד יחידת החה"ן החטיבתית, בן 22 בעוד כמה חודשים, נע בראש הכוח.

בתקופת ההמתנה והכוננות היינו מלאי דאגה. הנוכל לבצע את המשימה? להשמיד את הכוחות העצומים שהיו במרחבי סיני? האם נוכל להבקיע את המערכים החפורים והערוכים על פי הדוקטורינה הסובייטית? האם נוכל לטנקים האימתניים – הסטלינים?

האמנו ביכולתנו ובמפקדנו רפול ובמפקד האוגדה האלוף ישראל טל, מפקד החזית האלוף ישעיהו גביש. היינו מוטרדים אבל נחושים למלא את ייעודנו להסיר את האיום מעל אזרחי המדינה.

מלחמת ששת הימים תוכננה לתלפיות וההכנות הרבות ויישום לקחי "מבצע קדש" הגדילו את היכולות. הרמטכ"ל יצחק רבין וסגנו חיים ברלב וראש אג"מ עזר וייצמן הגדילו לעשות. בצד הדאגה ואולי החרדה, הייתה תוכנית מוכנה לתלפיות שהתבססה על מכה אווירית מקדימה להשמדת כוחות האוויר, הבקעת המערכים הקדמיים על ידי כוחות מעולים, והחדרת אוגדות הטנקים למרחבי התמרון להשמדת עוצמות השריון המצרי. הפיקוד והשליטה היו טובים והמערך הלוגיסטי נתן מענה ללחימה רצופה. אבל יותר מכל, הייתה מוטיבציה אדירה לנצח במלחמה.

כאשר ניתנה הפקודה "סדין אדום", הייתי הכוח המוביל בגזרתי. הובלתי עם היחידה את הלחימה, במלחמה מורכבת וקשה. יש להגיע לפני שעות החשיכה לשליטה על צומת רפיח – צומת חיוני וחשוב.

בין היעדים היה הכפר שאן מגנן על גבעה שולטת ומוגבר בטנקי סטלינים ושולט על צומת רפיח. אנו מסתערים, המ"פ גיורא איתן וסגנו איציק גרוס – מ"פ מסייעת מגדוד 890, נפגעים ונהרגים ועמם מספר לוחמים. באיגוף עמוק היעד נכבש והנה עוד מעט צומת רפיח. כיבוש הצומת ניתק את רצועת עזה מעורפה ואפשר לכוחות האוגדה לדהור לעבר אל-עריש ולמרחבי התמרון.

ביום השני והשלישי למלחמה הוסתה החטיבה לסיוע בכיבוש העיר רפיח והעיר חאן יונס. בערב היום הרביעי למלחמה, שוב בצומת רפיח, התקבלה פקודה מוצפנת בחטיבה לנוע לכיוון קנטארה. היו מי שחשבו שאולי הכוונה לכיבוש קוניטרה.

ביום חמישי, 8 ביוני, בתנועה על כביש החוף, אסף רפול את מפקדי היחידות לתדריך ופקודה. הוא פתח ואמר: "מוטה גור וחטיבת הצנחנים, שהיו אמורים לכבוש את אל-עריש בצניחה מהאוויר ובשיט מהים, הופנו לשחרור ירושלים". עוד הוסיף כי הצנחנים שחררו את העיר העתיקה ונמצאים ליד הכותל המערבי. ההתרגשות הייתה עצומה! בפורום מצומצם שמעתי את רפול אומר, "אם הכותל המערבי היה באל-עריש, מוטה היה כאן, אבל הכותל בירושלים ומוטה נמצא שם".

ידענו שרפול נפצע קשה במנזר סאן-סימון במלחמת העצמאות. היה חשוב לו להילחם על ירושלים. כך גם אנחנו היינו בירושלים בכוננות להילחם עליה, והנה, עתה, אחינו הצנחנים, חטיבת ירושלים, וחטיבת הראל, עשו את ההיסטוריה והחזירו עטרה ליושנה.

אחרי שעברנו את אל-עריש תוך כדי הסתערות ולחימה, נפצע רפול פציעה קשה. פינינו אותו במסוק וההסתערות המשיכה בפיקודו של פיחוטקה, אבל הייתה מועקה גדולה.

באותו היום, סמוך לבין ערביים, נחת מסוק קל ובתוכו אל"מ אהרון דוידי, שבא לפקד על החטיבה, ואיתו סא"ל צורי שגיא. בצומת קנטרה ניתנה הפקודה, היחידה שלי מובילה דרומה, אני בזחל"מ הראשון ואליי הצטרף צורי שגיא.

באור ראשון החלה התנועה. בדרך הותקלנו מן המערב. דוידי, בפיקוד מעולה, בעודנו תחת אש יעילה, הפנה את הטנקים והם השמידו את המארב. המ"פ עמוס כץ צילם את המחזה, התמונה המפורסמת מסיני, שבה רואים לפידים בוערים – זה המארב שהתקיל אותנו על ציר התנועה. דוידי פקד עליי לנוע ולכבוש את גשר פירדן שעל גדות התעלה, ולנסות למנוע מהמצרים לסובב את הגשר שעל התעלה. כבשנו את אזור הגשר בשילוב עם כוחות מגדוד 890. בעודנו בודקים שהגשר אינו ממולכד, סובב הגשר על ידי המצרים, ואותנו תוקפים מיגים מצריים. לוחם בפלוגה הנציח בתמונה אותנו על הגשר שעל התעלה. לפי מיטב ידיעתי, היינו הכוח הראשון על גשר פירדן, שעל גדות תעלת סואץ.

עתה, כל סיני בידי צה"ל, רוב הכוח המצרי מושמד, עומדים על שפת התעלה – ניצחון היסטורי גדול!

במקביל, פיקוד המרכז בפיקוד האלוף עוזי נרקיס שחרר את ירושלים ואת מרחבי יהודה ושומרון וצה"ל נערך על גדות הירדן. הוסר האיום מעל "הבטן הרכה" של המדינה.

בפיקוד צפון, בפיקודו של האלוף דוד אלעזר, נכבש הגולן. צה"ל היה ערוך במרומי החרמון, על הגבעות והתלים ברמת הגולן ועל גדות החצבני והירמוך. הוסר האיום החמור מעל אזרחי הצפון והאיום על הטיית המים מהירדן והכנרת נעלם.

במלחמת ששת הימים היה ניצחון אדיר. כוחות האויב הושמדו, בידי צה"ל מרחבים עצומים ותושבים רבים. המדינה הייתה באופוריה. אלבומי הניצחון, מפקדי צהל ולוחמיו הפכו לדמויות נערצות. מנהיגי המדינה היו בהתעלות גבוהה, ולא נמצאה הדרך לתרגם את ההישגים העצומים למהלכים מדיניים.

תוך זמן קצר פרצה מלחמת ההתשה – 1,000 ימי לחימה בכל גזרות המדינה. בצד הלחימה בהתשה ביצענו עשרות רבות של מבצעים מיוחדים ונועזים, מן האוויר, מן הים ומהיבשה. מבצעים מלאי הוד וגבורה בעומק שטח האויב. הם פגעו במורל האויבים ונתנו לדרג המדיני העליון ולצמרת הצבא את התחושה כי נוכל לכל יעד או משימה.

השאננות והזחיחות הביאו להפתעה הגדולה של מלחמת יום הכיפורים, אחרי ההישגים הגדולים של האויבים בימים הראשונים של המלחמה בדרום ובצפון, הצלחנו לשנות את פני המערכה ולנצח במלחמה.

 

האתגרים וההישגים

בחזית המצרית

הישגי מלחמת ששת הימים והפיקחון אחרי מלחמת יום הכיפורים, בשילוב המעורבות האמריקאית והמנהיגות יוצאת הדופן של הנשיא סאדאת וראש הממשלה מנחם בגין, הצליחו להפוך את הישגי המלחמה לשלום וליציבות במזה"ת, עת הושג השלום עם מצרים הגדולה. החל המפנה האסטרטגי במזה"ת.

משנת 1974 ישראל ומצרים שומרות על ההסכמים והשלום. זה שלום בין מדינות ועדיין לא בין עמים. זהו ההישג גדול של מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.

בחזית הירדנית

המלך חוסיין הוציא את כוחות הפת"ח הפלסטינים מירדן "בספטמבר השחור" של שנת 1970. ניצחון בנות הברית במלחמת המפרץ דחף את המלך חוסיין, במאמץ אמריקאי, להגיע לשלום, עליו חתמו המלך חוסיין וראש הממשלה יצחק רבין. המלך עבדאללה המשיך לדבוק בשלום. שלום לאורך הגבול הארוך והמורכב של המדינה מחזיק היטב את השקט והביטחון לאזרחי שתי המדינות.

בחזית הסורית

מלחמת ששת הימים והישגי מלחמת יום הכיפורים ומאורעותיה הקשים הביאו ליציאתנו מהגולן הסורי ולהסכם עם סוריה. הבנתו של אסד האב כי במלחמות לא ישיג את יעדיו הביאו אותו לפנות לדרך ההסכמים, שנשמרים.

די לחשוב עד כמה מנהיגים היו טועים ומחזירים את רמת הגולן ביודעינו היום את שמתרחש בסוריה ובגולן המזרחי.

בחזית הלבנונית

יש הסכם בינלאומי עקיף עם לבנון. זהו גבול של הסכמים, נזיל ולא יציב.

בחזית הפלסטינית

זו הבעיה הסבוכה והמורכבת במרחבנו. הפלסטינים חייבים להבין כי ירושלים הייתה ותהיה בירת הנצח של העם היהודי. יש לנו קשר דתי, מורשתי והיסטורי לאתרים מיוחדים ביהודה ושומרון. יותר מכל, יש למדינת ישראל צרכים ביטחוניים חיוניים לביטחונה מול האיומים העכשוויים והאפשריים בעתיד, ולכן יש לנו צורך לשלוט על קו הירדן ויש לנו צורך ביטחוני באוויר וביבשה במקומות החיוניים לביטחון ישראל.

מאידך, אני מאלה שלא רוצה לשלוט בעם אחר, בפלסטינים. הפלסטינים יכולים לבנות מערכות חיים מתקדמות, בתחום הלאומי, התרבותי, הכלכלי והטכנולוגי. מדינת ישראל ועוד מדינות רבות יסייעו בידם לבנות מערכות אלה. הפלסטינים ומנהיגיהם צריכים להבין שבטרור, אלימות ופגיעה במערכות החיים הם לא ישיגו דבר, אלא רק יקשו על חיינו וחייהם. הם רואים את שמתרחש בעירק, בסוריה, בלוב, בתוניסיה, בתימן ובמקומות נוספים – לא לשם הם צריכים לכוון את דרכם.

הדרך היא לבנות מערכות חיים אמינות של כבוד הדדי והבנת הצרכים בין שני העמים, ולבנות חיים מתקדמים זה לצד זה. ההסכם האחרון היה בוואי פלאנטיישן (הייתי שותף מרכזי להסכם). מאז אין התקדמות. מה שנדרש מכולנו זה פיקחון והבנת הצרכים החיוניים של כל צד. עלינו להבין שאם נפגע בצרכי הביטחון שלנו, במוקדם או במאוחר נגיע לאלימות, לעימות ולמלחמות – שירחיקו אותנו רבות מהמקום שאנו נמצאים בו היום. החוכמה היא לבנות בצורה מודרגת, מושכלת והדדית מערכות חיים עצמאיות לפלסטינים ולשמור לנו את זכויותינו על המקומות המיוחדים לנו ועל חובתנו להבטיח את צרכי ביטחון ישראל – כי בנפשנו הדבר.

לסיכום, מלחמת ששת הימים נתנה לישראל ניצחון גדול – יכולת תמרון מדינית באמצעות המרחבים הגדולים והמשאבים הרבים שהיו בידינו כדי להשיג שלום עם רוב מדינות ערב השכנות. נכון שהפיקחון היה רק אחרי מלחמת יום הכיפורים. את מה שלא נעשה מתוך הסכמה יבואו העימותים ויציבו פיקחון ויחייבו להתקדם להסכמי שלום וביטחון. דרושים עוד מאמצים כדי להביא לפתרון מרבי במרחבנו, לטובתנו ולטובת הסובבים אותנו.

עבור לתוכן העמוד