מפקדות העוצבות הבכירות במלחמת ששת הימים - הגיס והאוגדה

26/02/2017

עוצבה בכירה ומפקדתה נועדה להכווין ולתאם את משימות העוצבות והיחידות, לסנכרן את המאמצים - לחזק ולנצל הצלחות, ולסייע סיוע קרבי (כדוגמת אש ומודיעין) ולתמוך מנהלתית במקום שנדרש

 

במלחמת ששת הימים לא הייתה מפקדת גיס בצה"ל, אלו הוקמו רק לאחר 1973. ב-1967 היו בצה"ל רק ארבע מפקדות אוגדה, כך שנראה היה אין צורך במפקדת גיס קבועה בצה"ל שתתאם ביניהן. אולם בחינת תפקוד מפקד פיקוד הדרום ומפקדתו בזמן הלחימה בסיני, מדגימה פעולת מפקדת גיס בקרב התקפה במרחבים גדולים. ארגון הפיקוד עם מפקדה אחורית, שתי חבורות פיקוד קדמיות (חפ"ק) של האלוף – האחת בציר הצפוני לאורך ציר החוף, והשנייה במרכז סיני, ומפקד הפיקוד עצמו, האלוף שייקה גביש, שהתנייד ביניהן ובין מפקדי האוגדות באמצעות מסוק (חפ"ק אווירי). יכולת הסיוע באש תותחים של "גיס פיקוד הדרום" הייתה מוגבלת בגלל המרחבים הגדולים, אולם לצורך כך הוקצתה לו טייסת ההדרכה – ה"פוגות המגייסטר". טייסת זו פעלה בצמוד לכוחות בהכוונת הפיקוד, בנוסף למטוסים שנתנו לפיקוד מהמטכ"ל. במספר מקרים, למרות משך הקרבות הקצר, הסיט האלוף גביש כוחות בין אוגדות. למשל, העברת חטיבה 35 מאוגדת 84 לטובת כיבוש העיר עזה בסיוע לחטיבה 11, שהייתה כוח עצמאי. הקצין הבכיר ביותר שנהרג במלחמה, אל"ם שלמה אלטון, מפקד בה"ד 1 וקצין האג"ם של הפיקוד במלחמה, נפצע פצעי מוות בשובו מתדרוך בשטח למח"ט 35 לגבי תנועתו לעיר עזה, תדריך שהוא תפקיד של מפקדת עוצבת שדה בכירה, במקרה זה גיס.

 

 


המפקדים בדרום

 

 

ב-1967, היו בצה"ל, כאמור, רק ארבע מפקדות אוגדה. שלוש מהן לחמו בסיני (31 בפיקוד אלוף אברהם יפה; 38 בפיקוד אלוף אריאל שרון ו-84 בפיקוד אלוף ישראל טל). האוגדה הנוספת – 36, בפיקוד אלוף אלעד פלד, לחמה בצפון השומרון וברמת הגולן. קרב אוגדה "קלאסי" היה קרב אוגדה 38 במתחם אום כתף-אבו עגילה. כפי שכתב בנימין עמידרור, ההיבטים המאפיינים קרב מסוג זה הם: תכנון הקרב וביצועו תוך יישום מרבי של עקרון "ריכוז הכוח"; תפיסת לוחמת היבשה כלוחמה רב-חילית, המתבצעת על ידי עוצבה רב-חילית; וקיום שליטה אחת אחידה לכל אורך הקרב, תוך הסתמכות על תכנון מדוקדק מוקדם, ועל ניהול הדוק וישיר של כל הכוחות בתוך הלחימה.

 

גם בירושלים ניהל מפקד הפיקוד קרב אוגדתי עם שלוש החטיבות שכבשו את העיר (חטיבה 16, חטיבה 10 וחטיבת הצנחנים 55). משמעות הקרב אוגדתי בקרב על ירושלים, היה, בין השאר, תזמון וסנכרון התקפות החטיבות, העברת כוחות מחטיבה לחטיבה, קביעת גבולות גזרה ותיאום אש לחטיבות על ידי מפקד תותחים פיקודי (מת"פ). במקרה זה היה על מפקד הפיקוד ומפקדתו לעסוק בגזרות ובעניינים נוספים בה בעת. הדבר נעשה על ידי חלוקת עיסוקים במפקדה. על הצורך במפקדת אוגדה לניהול הקרב על ירושלים, והסיבה למה לא ביקש האלוף זאת, ניתן ללמוד מתשובתו לקצין האג"ם הפיקודי, אריק רגב, כפי שהעיד עליה האלוף נרקיס ב-1970: "אז אמרתי לאריק: אריק, את ירושלים כובשים רק פעם אחת. למה שאני אתן זאת למפקד אוגדה?"

עבור לתוכן העמוד